יש ברירה

מכירים את זה שאתם אומרים לעצמכם  "אין ברירה…" ?

אני בוחרת לא להסכים עם המינוח אין ברירה. ברירה זה בחירה. אני בוררת מכל האפשרויות שיש לי אפשרות מסוימת והולכת איתה. תמיד יש ברירה. כשאדם אומר לעצמו אין ברירה הוא פועל ממקום שלא רואה את הכוח שלו בעולם הזה. כשאדם אומר – אני רואה את האפשרויות וזו האפשרות שאני בוחר – הוא פועל ממקום רחב יותר. אפילו אם המרחב שאני יכולה לבחור ממנו הוא צר, אפילו אם הוא לא נותן לי את האופציות שהייתי רוצה, אפילו אם אני מרגישה שאני מוצמדת לפינה ולא ממש יכולה לזוז. עצם ההסתכלות על הסיטואציה ככזו שיש בה בחירה, שיש בה ברירה, מרחיבה את המקום שאני נמצאת בו.

אֵין ברירה זה לא המקום שאני רוצה לפעול ממנו. אני רוצה לפעול ממקום שמתחבר לבחירה ששואבת מהאַיִן, כלומר מהאינסוף. אז אולי אין לי מושג מה יש באינסוף. איזה בחירות ודרכים ושבילים יש שם, אבל אני יודעת שיש לי אפשרויות. לפעמים כשאנחנו נפגעים ממישהו אחרי שבחוויה שלנו היינו סופר דופר בסדר איתו, כאלה נשמות טובות ונפלאות, אנחנו רוצים לנקום, לפגוע חזרה, לפעמים נרצה שיעלם מהחיים שלנו ולא לשמוע או לראות אותו שוב אי פעם. יש גם אפשרות לדבר איתו על זה או לעשות עבודה פנימית על המקום הנפגע שלי. יש לי בחירה איך לפעול. השאלה היא איזה פעולה מקדמת אותי בחיים לעבר חיים בתדר גבוה יותר.

אם בני זוג נפרדו ואחד מהם מרגיש נטוש ודחוי ופגוע, ובתוך תוכו היה רוצה לחזור לאותו אדם כי הוא ממש אוהב אותו. אותו אדם יכול לומר לעצמו – אין לי ברירה. אני חייב להמשיך הלאה. הוא אומר זאת כי בחוויה שלו אין לו יכולת שרצונו יתקיים. שהם יהיו יחד. אבל כן יש לו בחירה וברירה איך הוא יתמודד עם החוויה. האם הוא ישכב בבית ויבכה ויהיה בדיכאון, אולי הוא יחליט שהוא שם את זה מאחור וקובר את זה. אולי הוא יבחר לבחון את המצב ולראות איך הוא יכול ללמוד ממה שקרה.

התחושה שאין ברירה היא כי הברירה שאני הכי רוצה לא בהישג ידי. אבל התחושה הזו היא לא הכרח המציאות, כי יש ברירה. כל בחירה היא בחירה לגיטימית ולפי גישתי ותפיסת חיי, שגם היא בחירה ולא בהכרח נכונה לכולם, הדרך לדעת שהבחירה שלי נכונה עבורי זה לראות אם היא מעלה אותי לדרגת חיים גבוהה יותר. כלומר שאני מרגישה יותר איוורור פנימי בתוכי, יותר אור, יותר חיה.