ערה – להתכונן לשנה חדשה

הימים לקראת ראש השנה אלה ימים עם אנרגיה מיוחדת. ימים שמאפשרים לנו להשפיע השפעות חדשות על החיים שלנו. בכל יום יש את הפוטנציאל הזה ובימים לקראת ראש השנה אנחנו מכוונים לזה במיוחד. הימים לפני ראש השנה אלה ימים שבהם אנחנו הוגים רעיון בראש, לדוגמה השנה אני רוצה לרכל פחות. אני רוצה להרגיש איך זה להיות אדם שלא מרכל. או שאני רוצה לעבוד על מידת הכעס שלי ולהיות אדם פחות כועס ולהתהלך כך בעולם. אני הוגה רעיון – זה הראש. רעיון שמביא לשינוי, שינוי הכוונה להתרחב מתוך הדפוסים שיש לי היום. לאמץ לעצמי דפוסים חדשים שמיטיבים איתי.

ואז יוצאים לדרך. החיים קורים בדרך. יש לי רעיון, מקום שאני רוצה להגיע אליו, אך החיים לא מחכים שאגיע לשם, החיים זה מה שקורה בדרך לשם. לנקודה הזו שציינתי לעצמי. הנקודה נותנת לי כיוון ומיקוד אך הכל – כל הלימוד קורה בדרך. הדרך מגלה לי דברים, מספרת לי על עצמי. הדרך מוציאה את הדברים מהפוטנציאל שלהם לכדי הגשמה בעולם הזה. אני רוצה לפגוש את הטלטלות של הדרך. טלטלות מפחידות אותנו ובצדק אך טלטלה זה דבר טוב. אנחנו רוצים לתפוס את הטלטלה כשהיא קטנה, כשהיא לא מפרקת אותי, כשהיא רק באה להעיר אותי, ולהסכים להתעורר. הרבה פעמים אנשים לא מתעוררים מהטלטלות הקטנות ואז החיים נותנים לה בומבה טובה כי הם צריכים להתעורר.

הטלטלה מחייבת אותי לזוז, היא כמו מנערת את השמיכה ואז מתגלים כל הדברים שעומדים שם מוסתרים מתחת לשמיכה. זה מזכיר אדמה שחורשים אותה, שהופכים אותה, מטלטלים אותה כדי שייכנס אויר, כדי שהיא תוכל לתת חיות לזרעים שתיכף ישתלו בה. הטלטלה מגלה לי דברים שהיו לי סמויים מהעין ועכשיו הם מתגלים. היקום כל הזמן נותן לנו סימנים בדרך, כדי לראות אנחנו צריכים להיות ערים.

אנשים אוהבים סדר, תבניות, לו"ז מובנה כי זה עוזר לצמצם טלטלות. זה גם חשוב כי הנפש שלנו זקוקה לזה כדי להבין את העולם ולהתמודד איתו יותר בשפיות ובנחת, אלה המקומות שמאפשרים לי להגיע לטלטלה הרבה יותר מלאה ונכונה להתמודד איתה. כן חשוב לזכור שבמצב הזה אני ישנה. בשינה יש חשכה, חשכה מלשון הכחשה ומלשון שכחה. כשאני שוכחת זה כמו מוות – זה לא מוות במובן של אני מתה אלא במובן שחלק בי כשהוא ישן הוא כמו מת. זה לא חייב להיות כולי, ממש לא. יש בי חלקים שישנים, חלקים שהם בחשכה. הטלטלות מעוררות אותי לחלקים הישנים האלה.

אדם חושב לעצמו – וואי יש לי את האבא הכי טוב בעולם, תמיד נותן לי ודואג לי ואז בגיל 30 כשהחיים שלו תקועים, קורה משהו והאדם קולט שזה לא רק זה. כן אבא שלו דואג לו אבל גם אבא שלו מצמצם אותו לרצון שלו עצמו ולא מאפשר לו להיות הוא עצמו. הדבר שקרה שעורר אותו זה לא כדי שיריב עם האבא אלא כדי שיוכל לחיות. להתחבר לתורה שבתוכו.

ראש השנה מתרחש, בניגוד לכל יתר החגים, כשהלבנה בחסרונה. אין אור. בחשכה. זה המקום שבו החיסרון שלנו הכי מורגש. המקום שאדם מרגיש את החוסר בזוגיות, את החוסר בחברה, את החוסר בכנות. זו הנקודה שבה אני מרגיש את החוסר וזו הנקודה שבה גם אפשר להתעורר. כשאני מתעוררת אני נזכרת. לכן ראש השנה נקרא גם יום הזיכרון. אני זוכרת. זוכרת מה? שגם כשאני בשיפלות שלי, במקומות הנמוכים שלי בהם אני מרגישה את החוסר הכי חזק, הכל זה כדי שאמצא את החיבור שלי לקב"ה, לכוח שמחייה אותי. משם יתמלא החוסר שלי.  זיכרון זה מלשון זכר – האנרגיה הזכרית – היא גם נקראת משפיע. זה המקום ממנו האדם מקבל את האור. יש הרבה מקומות בסידור של ראש השנה בהם מוזכרת המילה זיכרון בדרכים שונות. אנחנו מבקשים להיזכר. להיזכר במה? בזה שיש השפעה של אור טוב עלינו ולבקש להתחבר להזנה הזו.

וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

גּומֵל חֲסָדִים טובִים. קונֵה הַכּל וְזוכֵר חַסְדֵי אָבות. וּמֵבִיא גּואֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמו בְּאַהֲבָה: זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. מֶלֶךְ…

זָכַרְנוּ לְחַיִּים מֶלֶךְ חֵפֶץ בַּחַיִּים וְכָתַבְנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים,

למעשה יש כאן זיווג בין המשפיע בתוכי למושפע בתוכי. בתוך כל אחד מאיתנו יש משפיע ומושפע ואני רוצה שהם יתחברו בחיבור שיוליד פירות טובים. אני רוצה לכוון את עצמי כך ששני הצדדים האלה בתוכי יתחברו ותהיה ביניהם זרימה טובה שתשפיע לטובה עליי ועל כל הסובבים אותי. התהליך מתחיל בכתיבה. זו התורה הכתובה – היא המשפיעה עליי והיא תוביל אותי אל התורה שבעל פה. התורה שבעל פה זה האופן שבו אני פועלת בעולם הזה – כשהדברים לא רק כתובים אלא פועלים את פעולתם בעולם.

הדרך מחברת אותי בין התורה שבכתב, התורה שכתובה בי, שמשפיעה עליי, לתורה שבעל פה, לאופן שבו אני פועלת בעולם. העבודה שלי בדרך תכוון אותי בצורה הכי טובה לתורה שבעל פה הנכונה והמדויקת ביותר שמיטיבה ונושאת פירות. מה העבודה שיש לי בדרך? העבודה מחזיקה בשני צדדים. צד אחד שאני וזכרת שהכל מגיע מהקב"ה, ואני מנסה ומשתדלת להרפות לתוך הידיעה הזו, ומצד שני אני חווה את החיסרון – את העולם הזה. כדי לחוות את החיסרון אני צריכה להיות ערה, להסכים לראות, להסכים להרגיש את כל מנעד הרגשות שמתעורר בי. לא פעם, אנחנו לא רוצים להרגיש את הרגשות, אנחנו רוצים לכסות אותם. הרגש יכול להכאיב. זה גם מפחיד שאני אשקע ברגשות, שלא אוכל לשאת את גודל הכאב שבחוסר. זה מפחיד כי אם אני ארגיש אני אהיה אדם לא שמח, אדם עצוב, אולי אדם כועס. שאני אתקע במצב הזה. קצת כמו שאמרו לי כשהייתי קטנה – אל תעשי עיניים פוזלות זה יתקע לך. ככה אנחנו מרגישים כלפי הרגשות שלנו. אנחנו מפחדים שנתקע במצב הזה.

אם אדם רוצה שתהיה לו הרמוניה בבית והוא כל הזמן אומר – אל תריבו, תהיו חברים. שומר שאף אחד לא יכעס, שכולם יהיו מרוצים, הוא משתיק את הרגשות. הוא כופה הרמוניה. אם אדם רוצה הרמוניה בבית שלו, כדאי שבדרך לשם יפגוש את כל הדיס-הרמוניה שיש לו בחיים. אולי את הפחד מעימות, את הפחד מלהישאר לבד, אולי להרגיש את הכעס את החרדה. כדי להגיע להרמוניה הוא צריך לפגוש את עצמו בדרך. להיות ער. אני משחררת את האחיזה ומרפה ומרשה לעצמי ליפול לתוך הדפוסים של הילדה הקטנה, הילד הקטן כי ככה יתגלה הקסם. אני מסכימה לעבור את הטלטלה, כי אם אני נאחזת בהרמוניה היא כל הזמן תברח לי. אני מרפה כי אני יודעת שיש מישהו שמחזיק אותי. אני זוכרת שלפני שהגיע הקושי והאתגר נבראה התרופה.

כשאני רדומה, החיים ממשיכים לקרות, אף אחד לא מחכה לי שאתעורר, אני מרדימה את הקשר עם הקב"ה, עם החלק המשפיע בתוכי, אבל הוא לא ישן. אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק. אני ישנה אבל הכל ער ומבקש ממני להתעורר. כשהחיים ממשיכים אני מאבדת דבר אחד – את הזכות לבחור. כשהחיים קורים ואני ישנה בדבר מסוים אני אפעל מתוך חוסר מודעות ולא אתפתח בחיים ולא אצמח ולא אשא פירות חדשים וטובים.

בברכות של ראש השנה, דרך השולחן שמשלח את האור המיוחד אנחנו מזמנים לעצמנו את הלימוד הזה:

שלוש ברכות עוסקות במקומות החשוכים שאנחנו מבקשים להסיר מאיתנו, בקליפות שמכסות לנו את האור ואנחנו רוצים ומבקשים שלא ינהלו אותנו.

 יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו

יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיסתלקו אויבינו וכל מבקשי רעתנו

יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו

שלוש ברכות נוספות עוסקות בחיבור שלנו לקב"ה, לחלק המשפיע בתוכנו. הן עוסקות בזכויות וזכויות זה מלשון להזדכך, להתנקות.

יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתקרע רוע גזר דינינו ויקראו לפניך זכויותינו

יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שירבו זכויותינו ותלבבנו

יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה מלאים מצוות כרימון

שתי ברכות נוספות עוסקות בבחירה המודעת שמגיעה מהמקום של העירות. אנחנו רוצים לפעול מהמקום המשפיע ולא מהמקום המגיב, ליצור לעצמנו את הדרך שלנו ולא ללכת רק בדך שנסללה לנו על יד תכתיבי הסביבה ודפוסים שנוצקו לתוכנו, אך לא מחוברת לשורש שלנו. כך נזכה להרגיש את המתיקות של השנה הזו ממש ולא רק להחזיק את הרעיון שיש טוב.

יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה

יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה לראש ולא לזנב

אנחנו רוצים לחיות כשאנחנו מחזיקים את שני הצדדים – הצד המשפיע והצד המושפע. הצד זוכר שהוא מחובר לקב"ה והצד שחי בעולם הזה את החיסרון. כך אנחנו יכולים לנוע בעולם הזה ולעשות את הדבר שבאמת נועדנו לעשות – ללמוד להתפתח ולהביא אור חדש לעולם הזה. התהליך הזה קורה בכל רגע ורגע בחיים שלנו ובראש השנה ביתר שאת.

שתהיה לנו שנת תשפ"ה מוצלחת וטובה

מלאה בברכות וברפואות