בושה

בושה זה רגש שקשה לפגוש בתוכנו. זה רגש שנמצא בבסיס של חוויות וכשמרגישים אותו אפשר ממש לחוש את ההתכווצות שיש בגוף. מה בעצם מבקשת מאיתנו הבושה? למה אנחנו מרגישים אותה? ולמה כל כך קשה לנו להרגיש בושה?

המילה בושה מחזיקה בתוכה את התשובות לשאלות. כשאדם מרגיש בושה היא מופיעה כדי לספר לו שהיכן שהוא, מתי שהוא, הוא בושש להגיע. להגיע לאן? לחיבור וזה כואב ומכווץ. כשאדם מרגיש בושה היא מספרת לו שעליו לשוב למקום שבו קרה הדבר ובו עליו לתקן משהו, ללמוד משהו. לחזור למקום שבו עליו לשוב אל עצמו, לשוב על עקבותיו ולהתחבר בחזרה. ולאן לשוב? שובה – לשוב לחיבור עם ה'.

שוב והתחבר לחלק העליון שבך כי הבושה היא עבור החלקים שבהם התנתקנו מהחלקים הגבוהים שבנו, לחלקים משורש נשמתנו. שהתרחקנו ממנה. והבושה קוראת לנו לחזור.

בושה היא בית הדין של מטה, כלומר כשאנחנו מסכימים להרגיש את הבושה ולתת לה מקום בתוכנו, מבלי להאשים ומבלי להתכחש לה ולעטוף אותה בנצנצים, אז אנחנו למעשה שופטים את עצמנו בבית דין של מטה. אז, כשמגיע זמננו לבית דין של מעלה, הדבר אינו עומד לרעתנו אלא לזכותנו.