ספירת העומר תשפ"ה – שניים עשר ימים לעומר – ההוד שבגבורה
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום שניים עשר ימים לעמרלַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה הוד שבגבורה וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
אנחנו כל כך רוצים לצאת מהצמצומים שהחלנו על עצמנו, להתרחב, להתפתח. לפעמים אנחנו בצמצום שאנחנו אפילו לא מזהים אותו. אנחנו מרגישים הכי בחופש אבל לא רואים את הסורג שסוגר עלינו. יש לנו חלומות לפרוץ מעבר לעצמנו, ואנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב חוזרים לאותם דפוסים ואותם הרגלים, מתקשים לקחת את הדרך האחרת שיכולה לזמן לנו ולפתוח לפנינו אפשרויות רבות יותר וכנראה טובות יותר.
היום שניים עשר לעומר, ההוד שבגבורה, מזמין אותנו להודות לגבולות שלנו, להרגלים שסיגלנו לעצמנו כי הם אלה ששמרו עלינו. לא סתם סיגלנו אותם לעצמנו, סיגלנו אותם לעצמנו כי היינו צריכים לפלס את הדרך בחיים, ועם הידע שהיה לנו, הכלים שהיו לנו, זו היתה הדרך הכי טובה שיכולנו למצוא. אנחנו גם רוצים להכיר באובדן שזה גרם לנו. על הדברים שאולי פספסנו בגלל, הזדמנויות שאולי נסגרו בפנינו. אנחנו רוצים גם להיות בהודאה בפני עצמנו על הכאב. ויש עוד צד – שמחזיק את שני הראשונים ביחד. מחזיק את ההודיה על כך שהצלחתי לסגל לעצמי דרך ששומרת עליי, והודאה על כך שיש גם כאב על מה שלא קרה בגלל זה. הצד השלישי אומר – כך זה בדיוק היה אמור להיות. זה מה שהקב"ה זימן לי ותכנן עבורי והכל לטובה. החלקים הטובים והחלקים הלא טובים הם אלה שהופכים את החוויה לשלמה.
היום הזה מזמין אותנו לומר תודה על מה שהיה, על ההרגלים שלנו גם אם לפעמים נראה שהם הרעו איתנו. להסכים להרגיש את הכאב במה שאולי פספסנו בדרך. ולזכור שכך בדיוק היה אמור להיות וכל העניין הוא להודות על הטוב ולהכיר בכאב.
מוקדש לשיבתה של היימנוט ולשיבת כל החטופים!