שניים שהם אחד

בכולנו יש לפחות שני קולות שמדברים, ומשם מגיע הבלבול שלנו. הקונפליקטים הפנימיים שלנו בדיוק משם הם מגיעים. מה אני באמת רוצה? מי אני בעצם? לשם מה כל הדבר הזה קורה?

לכל שאלה עונים לא פעם כמה קולות בקקפוניה מופלאה. למי להקשיב? איפה האמת שלי? מי מייצג אותי באמת? מי הוא האמת שבי?

אז בעצם, כולם הם אני. אני גם קפדנית וגם זורמת. גם מנהיגה וגם מנוהגת. אני גם טוב וגם רע. אני הכל. כמו שאמר הילל הזקן: "איפה שאני נמצא הכל נמצא".

יש בי עולם שלם של קולות שיוצרים את מי שאני, ואני כל יום מחדש צריכה להתחבר למצפן שלי. למה שצפון בי. מה שלא אחת נסתר מעיני, כי הוא זה שמחבר את הקולות כולם והופך אותם מקקפוניה להרמוניה.

ומה צפון בתוכי? הרצון שלי העמוק, הגבוה, המהותי. הרצון שמחבר אותי למהות שלי. הקול הזה הוא הכי חלש, הוא בקושי נשמע והוא יספר לי מהי המהות שלי.