פרשת שופטים – צדק צדק תרדוף

בעודם עומדים בכניסה לארץ ישראל, משה רבנו מלמד את העם את מצוות השופטים ואומר להם:

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים טז כ)

כשאנחנו חושבים על צדק, אנחנו חושבים על זה במושגים ארציים. מושגים של מי צודק ומי טועה. אם אתה צודק אז כנראה אני טועה ולהפך. לפעמים יכולה להתגנב לזה גם נימת ניצחון או הפסד. בתי משפט בעולמנו הם בעלי תפקיד חשוב מאוד. בעולם שבו יש בלבול של מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, קשה מאוד להגיע למידת הצדק. אם אני אבדוק ואברר את הצדק אצלי, אסתכל פנימה לתוכי ואברר אצלי את הצדק, יש יותר סיכוי שאחיה את חיי לפי מידת הצדק.

צדק זהו הפתח ממנו זורם השפע לעולמות. כשאין צדק, השפע לא זורם היטב לעולמות. שפע אין הכוונה כסף, אלא התחושה הזו שהדברים פשוט מסתדרים בפשטות ובקלות ואז יש תחושה של מלאות ונחת. אז אנחנו יודעים שהמעברים בהם זורם שפע האור לא חסומים. הצדק יונק מהאמת, כלומר כדי לפעול ממקום של צדק בתוכי חשוב להיות מחובר לנקודת האמת שבתוכי.

אנחנו ממש רוצים להגיע למצב שהפתחים שלנו נפתחים והדברים זורמים אלינו ומאיתנו בקלות, העניין הוא שכדי לזה יקרה צריך לעשות כמה דברים, ואת זה הנפש שלנו פחות אוהבת לעשות. הנפש שלנו המתוקה הזו, היא אוהבת לנוח, למצוא מקום נוח ולהניח בו את הראש. כדי להצליח לעשות את זה אנחנו מספרים לעצמנו כל מיני סיפורים יפים כאלה על עצמנו. נניח שקורה לאדם משהו שנניח מישהו התעצבן עליו, אז הוא מספר לעצמו סיפור יפה שהאדם הזה הוא רגזן מטבעו, או שהוא מספר לעצמו שהשני בכלל לא היה בסדר, ועוד כל מיני סיפורים כדי לא חלילה לפגוש איזה רגש לא נעים בתוכי של אשמה, בושה, או אולי מבוכה. אנחנו יכולים לספר לעצמנו גם כמה אנחנו מסכנים ולתפוס את עמדת הקורבן, כמה אני מנסה ואף אחד לא מעריך, או כמה אני לא טובה, או שאני אשמה. כל זה עוזר לי להישאר תקועה במקום שלי ופתחי השפע לא נפתחים לי.

השפע לא נפתח כי כשאני מדברת בתוכי או כלפי חוץ את הדיבור הזה, כי אני בעצם לא רדפתי אחרי הצדק. אני ברחתי מהצדק. ברחתי מהאמת. כדי להצליח לפתוח את הפתחים אני צריכה להגיע לנקודת האמת שלי ואז הצדק יוכל לינוק הזנה טובה. הזהר הקדוש על פרשת שופטים, מספר לנו שיש ארבעה שלבים לעבור בדרך כדי להתחבר לנקודת האמת.

בשלב הראשון אני רוצה קודם כל ממש להעיף את עצמי לנקודת מבט גבוהה יותר. להסתכל על מה שקורה מנקודת מבט אחרת, רחבה יותר, כוללת יותר, כזו שרואה חלק גדול יותר בפאזל. בנקודה הזו אני יכולה פתאום לקלוט את גלגל האוגרים שאני רצה עליו, כי אני מזהה שאני לא באמת מתקדמת אלא בכל פעם נתקעת באותה הנקודה. אין באמת שינוי רק שינוי בדמויות ובתפאורה. אני קולטת שאני עוברת מלא מקומות עבודה, ובכל פעם יש לי סכסוך עם המנהל שמעליי. בהתחלה האשמתי כל פעם את המנהלים עד שקלטתי שזה חוזר על עצמו. הרגע הזה שאני קולטת את זה אני עפה למקום גבוה יותר בעצם ורואה בעצם תמונה רחבה יותר. זה השלב הראשון בדרך. לצאת מהסיפור הקבוע שלי ולקלוט שיש פה בעצם סיפור אחר.

זה עדיין לא הסתיים כי עד כה היתה לי רק הכרה במצב, רק נחשפתי לתמונה הגדולה יותר. זה לא "רק" – זה הרבה מאוד כי זה מתחיל את השינוי. ברגע הזה אני לא רוצה להיכנס להכחשה שוב אלא אני רוצה לפגוש את הרגש. במקום הזה יש רגשות שמשתחררים, כעס, עצב, פחד, אכזבה. כל רגש שמשתחרר מכניס אור חדש. כל אור חדש שנכנס מרפא את הצינורות ומשפר את הזרימה של האור בהם. זה השלב השני. זה שלב לא פשוט. שלב שיש בו הרבה רגשות שעולים וחשוב לדעת כיצד להתמודד איתם. בשלב הזה אני מרגישה אולי מבוכה מהדרך שבה פעלתי, אכזבה על דברים שאיבדתי בדרך…

וזה עוד לא הסוף, כי עכשיו אחרי שהתנקיתי מהרבה רגשות שנתקעו בי, אני יכולה ליפול למקום גאוותני. נניח לומר לעצמי – זה הכל בזכותי, אם לא אני הייתי עושה את השינוי שום דבר לא היה זז פה, רק אני עשיתי פה שינוי וכשאני אומרת לעצמי את הדברים האלה שוב אני מתרחקת מהאמת. לרוב בשלב הזה אחרי שהרגשתי כבר טוב ודברים התחילו לזרום לי, אני נתקעת שוב. שוב דברים לא זורמים. הריפוי הוא בענוה. דברים כמו – זה הכל בדברו, זה רצונו, זה בזכות הקב"ה, לא יכולתי לעשות את זה לבד וכו'. זה מזכיר לי שזה לא אני ועוצם ידי אלא יש כאן מערכת שלמה שפועלת ואני חלק במערכת ותודה על כך שזכיתי לעשות את חלקי ולתרום למערכת הזו.

ברגע שיש הכרה ווידוי על הגאוה נכנס כל כל הרבה אור פנימה עד שהדפוס המחשבתי, הסיפור שסיפרתי לעצמי, ההצדקות שהצדקתי את עצמי – נמסות ומתפוגגות. מה שנותר זה האמת, ועכשיו אני יכולה לעשות משפט צדק אמיתי בתוכי. לא לחפש להיות צודקת אלא לבקש לפעול ממידת הצדק מתוכי כלפי העולם. אני כבר לא אראה את הסיטואציה בכלל באותו האופן, יתגלה לי עולם חדש.

אנחנו צריכים לרדוף אחרי הצדק הזה, כי זה לא מהלך קל, זה לא מהלך קצר, והנפש שלנו פחות בא לה כל הבלאגן הזה. כל ההרפתקאות האלה. אנחנו צריכים לרדוף את הצדק כי אם לא הצדק ירדוף אותנו. כשהוא רודף אחריי הוא מנסה לעורר אותי כל הזמן, נותן לי עוד ועוד סטירות שאתעורר מהסיפור שסיפרתי לעצמי, ויבקש שאתחבר לסיפור האמיתי שבי. כשאני בוחרת לרדוף אחרי הצדק בתוכי, אני בודקת ומסתכלת אם יש דפוסים שחוזרים, בוחנת רגשות שעולים ושואלת על זה שאלה. מזמינה את עצמי לעבודה פנימית.

עכשיו, אנחנו בחודש אלול, המלך בשדה! זה הזמן שלנו לברר את האמת הזו שאנחנו מספרים לעצמנו ולבחון אם היא האמת לאמיתה.

באהבה רבה

שלכם, טובה