ספירת העומר תשפ"ה – תשע ועשרים יום לעומר – החסד שבהוד
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום תשעה ועשרים יום שהם ארבעה שבועות ויום אחד לעומרלַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה החסד שבהוד וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
כשילד נולד סודות העולם גנוזים בתוכו, והוא יוצא למסע למצוא אותם בתוכו. למצוא את התורה שלו שנכתבה במיוחד עבורו. בהתחלה מסדרים לו ודואגים לו. מדברים עבורו, והוא מוחזק על ידי הוריו באופן הכי טוב שהם יכולים. לאחר מכן הוא מתחיל לחפש את התורה בתוכו, ואז הוא מגלה כתב של חידת חמיצר. הוא צריך להתחיל לסדר את השורות, המילים והאותיות לסיפור שלו. להסיק דבר מתוך דבר… כמה יגיעה יש במהלך הזה.
חלק חשוב מאוד במהלך הזה, זה ללמוד להיות בהודיה. ללמוד להודות על מה שיש ועל מה שאין. כי בהתחלה מתבאסים ממה שאין ולא פעם אני שומעת אנשים שאומרים – לא היה לי שום דבר טוב השבוע. זה אמיתי מאוד וזה גם צר ומבקש להתרחב. כי להיות בהודיה זה תדר שאנחנו לומדים להכניס לחיים שלנו. לאנשים קשה להודות על הטוב אז בוודאי שמאתגר יותר בכמה וכמה רמות מעל, זה להודות על מה שנראה לא טוב. בעצם, ההוד זה קבלה רדיקלית של המציאות, כשאני רואה את הדברים לאשורם ומקבלת אותם ורואה את הטוב שבדבר, זו קבלה רדיקלית. כלומר, בהוד דברים מגיעים אליי ואני מקבלת אותם.
הגוון הראשון של ההוד זה גוון החסד שבהוד. הגוון הזה מלמד שכדי לפתוח את צינור הנתינה אני צריכה ללמוד להיות בקבלה. היהדות בנויה על התפיסה – לקבל על מנת לתת. כן, אנחנו מקבלים כדי לתת הלאה – לא כדי להחזיק לעצמנו. אנחנו לא נותנים כדי לקבל, כלומר זו אפשרות אך זו האפשרות הפחות טובה. אנחנו מקבלים שפעים ופרנסות מסוגים שונים בעולם הזה, כדי שנוכל לתת ולהשפיע איתם. החסד שבהוד אומר לנו – תרפה לקבלה רדיקלית ותן לשפע לזרום בעולמות. החסד שבהוד אומר – תאהב את מה שמגיע, בלי שיפוטיות וביקורת, ככה תוכל להיות בקבלה רדיקלית ולפתוח את צינורות ההשפעה הטובה בעולם. לפתוח את האהבה.
היום הזה מזמין אותך לשאול את עצמך – איפה המקומות שהקבלה שלי חסומה? שקשה לי לקבל שם? איפה יש לי שיפוטיות וביקורת על מה שמגיע אליי? איפה אני לא רואה את הטוב במה שמגיע אליי?
מוקדש לשיבתה של היימנוט ולכלל החטופים ולשמירה עליהם עד שישובו.
