ספירת העומר תשפ"ה – תשעה עשר ימים לעומר – ההוד שבתפארת
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום תשעה עשר יום שהם שני שבועות וחמישה ימים לעומרלַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה ההוד שבתפארת וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
הספירות נצח והוד שתיהן הולכות יחד. הן הרגליים שלנו. איתן אנחנו צועדים בעולם. רגליים מלשון הרגלים. משהו הופך להרגל כשהוא כבר תמידי ונצחי, אך דרוש עוד משהו כדי שההליכה הזו תהיה מודעת ומחוברת ולא תלושה כמו הליכה על אוטומט מבלי לדעת מה הכיוון. אם התרגלתי לתזונה מסוימת ואני הולכת עם זה ומתמידה עם התזונה הזו, זה עושה לי טוב, אני מרגישה טוב איתה ואני יכולה ללכת ככה מלא זמן. אבל לפעמים בא לי משהו אחר, שוקולד נניח, ואז אני בהכחשה לבא לי הזה, או שאני אוכלת ומשקרת לעצמי שאכלתי ומתרצת תירוצים למה אכלתי. ספירת ההוד אומרת לי – תקשיבי להיות בהרגל, באמת, בהתמדה של דברים – יש בזה גם משהו שמפסידים בדרך. משהו שצריך להספיד. אז יש מקום לכאב ולצער שיש בבחירה שלנו ובהתמדה שלנו בדרך. ספירת ההוד זה אומר להודות על מה שיש וגם להודות על מה שאין ועוד גם אחד – להכיר בכאב ובצער שהייתי צריכה לצמצם את עצמי או שפעלתי לפעמים בניגוד להרגל שסיגלתי לי.
ההוד שבתפארת מזמינה אותנו להכיר בצמצום שיש לנו בחיים. אנחנו נשמות אינסופיות שנמצאות בגוף שהוא סופי. מטבע הדברים אנחנו צריכים לצמצם את עצמנו לבחירות מסוימות, כי אני לא מכירה דרך לחיות בצורה אינסופית בעולם שהוא סופי. ההכרה הזו חשובה כי היא מאפשרת לי לראות את הטוב שיש לי, את הטוב בבחירה שלי, את הברכה בדרך שבחרתי לי. יש בזה אמת מאוד גדולה להסתכל בצורה כזו על הדברים. זה למצוא את היופי שבאמת – להגיד אין לי את זה וזה ותכל'ס הדרך הזו היא הכי מדויקת לי. בצורה הזו, אני יכולה להיות בחיבור אמת לדרך שלי בחיים האלה.
ההוד בתפארת – רק השם של היום הזה הוא מפואר מאוד ומרטיט את הלב ברטטים מרגשים. כי אין אמת גדולה יותר מלומר אין לי ויש דברים שחסרים לי, ובכל זאת אני מקבלת את זה באהבה ומודה על היש הגדול. הסוד הוא – שכשפועלים כך נפתחים שערי הלב וכבר החסר לא מרגיש כחסר אלא כמילוי אמיתי ומאפשר שלמות הלב. זו פתיחה של שפעים גדולים בחיים שלנו.
בתפילה לשיבתה של היימנוט ולשיבת כל החטופים ועד שישובו שתהיה עליהם שמירה והגנה מעל טעם ודעת.