ספירת העומר תשפ"ה – ששה ועשרים יום לעומר – ההוד שבנצח
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום ששה ועשרים יום שהם שלושה שבועות וחמישה ימים לעומרלַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה ההוד שבנצח וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
נצח והוד אלה הספירות שבגוף שלנו הן רגל ימין ורגל שמאל בהתאמה. בידיים כל יד היא בפני עצמה, יש להן רגעים שהן יחד והן יוצרות יחד תמונה שלמה יותר, אבל כל אחת היא בפני עצמה. הרגליים זה שונה, כדי לזוז נדרשות שתי הרגליים. כל אחת נותנת את הדחיפה הקלה שלה ומסייעת לשנייה לזוז. היום ההוד שבנצחיות, ההודיה שבנצחיות – איך באה לידי ביטוי התנועה המשותפת הזו? כדי שמשהו יפעל בנצחיות, כדי שמשהו יהדהד את האור שלו לעולם בהתמדה כמו פעימות הלב והנשימות המתרחשות מעצמן, נדרשת כל פעם הפעולה של ההודיה. ההודיה על מה שיש ועל מה שאין. אולי זה נשמע שאם אני פועלת בהתמדה במשהו, שהוא כבר מונצח אז הוא פועל על אוטומט ולא מצריך ממני כוחות, מחשבה, צמיחה והתפתחות. זה לא נכון, זה רק אומר שלמדתי את התנועה והיא מגיעה אליי בצורה טבעית ויוצאת ממני בצורה טבעית, אך היא עדיין דורשת ממני לפעול ברמות שונות. תמיד כשאנחנו פועלים בעולם העשייה יש תנועה של דברים שאנחנו רואים שיש לנו ודברם שאין לנו. תובנות, יכולות, פעולות שהן כבר חלק ממני, וכאלה שאינן ואולי גם לא יהיו.
ההוד שבנצח מזמינה אותנו לפעול בהתמדה ובנצחיות אך לא להיות באוטומט. להרגיש את מה שיש, לראות אותו, להודות עליו ולא לראות אותו כמובן מאליו. זה שהתנועה שלי היא בנצחיות היא לא מובנת מאליה. ומצד שני להיות ערב ונובחת ורואה את מה שאין ולהודות גם על זה, ולהרגיש גם את זה שאין לי. ולזכור שמה שאין לי זה רק עוד חלק מהתנועה הזו וזה אפילו ההגה שמסייע לכוון את התנועה שלי בכיוונונים עדינים, לדייק את התנועה שלי.
מוקדש לשיבתה של היימנוט וכל החטופים ולשמירה עליהם עד שישובו