ספירת העומר תשפ"ה – שמונה עשר ימים לעומר – הנצח שבתפארת

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
שמונה עשר יום שהם שני שבועות וארבעה ימים לעומר
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.
קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.
נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.
בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.
חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.
יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.
בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה הנצח שבתפארת וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
כשנברא העולם, על מנת שנדע להסתדר בו ולהתקדם ולהתעלות, קיבלנו את כלים. הכלים האלה נקראים ספירות וכל ספירה היא מידה אחרת שכמו מאפשרת לנו למדוד במושגים ארציים, איפה אנחנו היום לעומת אתמול ולסמן לעצמנו לאן אנחנו רוצים להגיע. ספירת הנצח מדברת על נצחיות, התמדה, כשמשהו קורה באופן טבעי. כשהוא כבר חלק מהאופן בו אני מהלכת בעולם. אני לא צריכה לחשוב על כל צעד אלא יש משהו טבעי בתנועה שלי. הראש הלב והרגליים – כולם ביחד יודעים לאן ללכת. זה מסונכרן.
הנצח זוהי השאלה עד כמה הדבר קורה לי בחיים באופן זורם, שאני הולכת בעולם מבלי להתקע בדבר מסוים. לדוגמה שנה שעברה התחלתי את מסע הספירות ונתקעתי בגבורה. לא הצלחתי להמשיך משם. עדיין לא ידעתי להמשיך מהנקודה ההיא. השנה תודה לאל אני כבר מגיעה לתפארת וב"ה תהיה בידי היכולת להתמיד עד סוף ספירת העומר.
הנצח שבתפארת, זוהי היכולת שלנו באופן טבעי להביא לחיבור, לפעול ממקום של אמת. זוהי מידה שמזמינה אותנו לבדוק עד כמה אנחנו מצליחים לעשות פעולות של חיבור. נניח שאני מדברת עם מישהו והוא אומר את דעתו, האם אני נעשית לעומתית (לעומתי זה אומר שאני מנכיחה את הדעה שלי ויוצרת הפרדה – זה לעומת זה)? האם אני לכאורה מקבלת את הדבר אך פנימית בהתנגדות ולא רוצה יותר לראות את האדם הזה? ואולי אני יכולה לשמוע את האדם, ולראות את המגוון שיש של דעות, את הזכות לשמוע דעה אחרת, ואולי אף לזכור שאם זו דעה שאני שומעת בחוץ סביר להניח שהיא נמצאת בתוכי כי עולם פנימית משתקף בעולם חיצוני. האפשרות האחרונה זו אפשרות שמביאה את מידת האמת והחיבור. הסתכלות כזו מביאה הרבה חסד וגבורה איתה כי זה חסד להסתכל כך על הדברים וזו הסכמה לקבל אורות עליונים (מעצם זה שאני מסתכל על האדם האחר כשליח להתבוננות עצמית) וזו גבורה גדולה להתגבר על היצר להדוף.
כמה אנחנו זקוקים לתיקון הנצח בתפארת, כי ההפך מחיבור זה ניתוק ועם ישראל נמצא בניתוקים גדולים בתוכו, התפרטויות על התפרטויות עד ששכחנו שאנחנו אחד. כמה אנחנו זקוקים להנציח את החיבור ביננו בכל פעולה ופעולה, בכל מחשבה ובכל רגש. זה הריפוי שלנו כעם.
מוקדש לשיבתה של היימנוט ולשיבת כל החטופים ולשמירה והגנה עליהם עד שישובו כולם

השאר תגובה