ספירת העומר תשפ"ה – שלושים ואחד ימים לעומר – התפארת שבהוד

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.

היום שלושים ואחד ימים שהם ארבעה שבועות ושלושה ימים לעומר
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.
קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.
נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.
בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.
חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.
יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.
בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה התפארת שבהוד וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
תפארת היא אמת, ספירה שמביאה איתה את האיכות של האמת. כולן כמובן אמת, אך היא מהותה היא אמת. זה קצת מצחיק יכול להיות שדווקא משלושת אבותינו – אברהם יצחק ויעקב – דווקא הוא שיצא לו לשקר ושישקרו לו – הוא ספירת האמת. אבל זה גם הכי הגיוני. יעקב אבינו היה חי, הוא היה במקומות הכי נמוכים, פגש שקרים וגם שיקר בעצמו. זה העולם שלנו, עולם של שקר ואמת, וכשפוגשים את השקר לומדים להעריך את האמת.
פעם חברה שיתפה אותי שהיא הכירה מישהי שהיה להן ממש כיף יחד אבל אז ברגע אחד היא ניתקה קשר. היא לא הסכימה להגיד לה מה גרם לזה. זה מתעתע כי אני רואה מציאות של מתיקות וכיף ואז פתאום טאח זה נעלם – ואני לא מבינה מה היה פה. אני מבינה שהיה פה שקר. שהיה משהו שלא היה טוב, שלא נאמר בכנות כי אם היה נאמר בכנות ובאמת סביר להניח שהיינו בקשר. אולי לא חברות אבל בהחלט בחיבור כלשהו.
גם אמת חשוב לדעת להגיד, זה לא לזרוק אותה בפני האחר – זה לא לפגוע בשם האמת. זה לאהוב בשם האמת. לפעמים האמת היא שאני אוהבת מישהו כשהוא רחוק ולפעמים אני אוהבת מישהו שהוא קרוב אליי. כי אמת זה לדעת מה אמת המידה שלי. מה הקו שמנחה אותי בחיים האלה. וכמובן שהוא יכול להשתנות גם אם זה לא לנוחיותם של כלל החברה.
התפארת שבהוד, היום המיוחד הזה מלמד אותנו שכדי להיות בהודיה על מה שיש לי בחיים ובעיקר בהודיה על מה שאין לי בחיים – אני צריכה להיות אמיתית. הרבה פעמים אנשים מדלגים להודיה – וואי זה מה זה היה לי טוב, אני מודה על הדבר הזה, אבל בלב עמוק בפנים אדם יודע נפשו. הוא יודע שברגע הזה הוא עשה ניתוח מעקפים ללב רק כדי לא לפגוש את הכאב שבאובדן. תפארת שבהוד אומרת לי – תקשיבי, האמת היא, שממש הייתי רוצה את מה שאין לי – וזה צורב לי בלב. הייתי רוצה להיות האדם הזה הסובלני והמקשיב, זה שכולם אוהבים להיות איתו, אבל האמת היא שאני לא. אני לא. בשלב הבא אני רוצה לומר לעצמי, האמת היא שזה כואב והאמת היא שאני מודה לקב"ה כי זה בדיוק מה שהייתי אמורה שיהיה לי. זה מדוייק עבורי.
התפארת שבהוד מזמינה אותנו  להיות אמיתיים, לא לעשות ניתוח מעקפים ללב, אלא לעבור דרכו ולהכיר בכאב של מה שאין, כי רק אז יש הודיה שלמה ואמיתית על מה שיש.
מוקדש לשיבתה של היימנוט ולשיבת כללללל 58 החטופים בעזה וכל הנעדרים שלנו מכל השנים – המלחמה הזו רק גילתה את החוסר הגדול הזה בהם שהוכחש והודחק שנים רבות מידי.

השאר תגובה