ספירת העומר תשפ"ה – אחד בעומר – חסד שבחסד

היום יום אחד לעומר

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.

קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.

נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.

בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.

חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.

יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.

שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.

בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה חסד שבחסד וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.

ספירת העומר אלה ימים שסופרים אותם, החל מהיום שלאחר ליל הסדר (טז ניסן) ועד לשבועות. ארבעים ותשעה ימים בהם אנחנו מכינים את עצמנו לקבלת התורה. לכל אדם תורה פנימית משלו וכדי לקבלה עליו להכין את עצמו שהיא תתקבל. בספירת העומר אנחנו בריטריט מטורף של ארבעים ותשעה ימים בהם אנחנו בכל יום עובדים על מידה אחרת.

המידות מחולקות לשבע מידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כל מידה היא ספירה. במילה ספירה הכוונה, איכות של תודעת אינסוף שמשפיעה עלינו ואיתה אנחנו משפיעים הלאה. כמו מסננת שמעבירה איכות מסוימת של תודעת אינסוף ובעזרת מה שמתקבל האדם משפיע הלאה בעולם. כל מידה נמשכת שבוע ומתפרטת לשבע מידות באותו האופן – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כלומר היום א' בעומר, זוהי מידת החסד שבחסד.

ספירת החסד היא ספירה שדרכה זורמת אהבה. תודעת האינסוף היא תודעה של אהבה, האורות המושפעים עלינו הם אורות של אהבה, ואפשר לומר שא' בעומר זה האהבה שבאהבה. זה אומר להיות בגמישות מוחלטת מול החיים. לתת לנהר לקחת אותי ולהתמסר לזרם המים, ובתוך המים להיות מבוטלת למים. ממש שקופה, והמים שבתוכי, מתמזגים עם המים של הנהר.

תכל'ס זה יכול להיות די מפחיד כי זה יכול להתפרש כאיבוד שליטה, כחוסר אונים, אפשר לפחד להיבלע ולהעלם בתוך הזרם. לא להיות מסוגל לכוון את חיי. הדבר שהכי מפחיד אדם זה להיבלע ולאבד את עצמו. כשאני מאבדת את עצמי אני יכולה לחשוב שאני רק מושפעת ונראה כאילו אין לי כלל השפעה בעולם הזה. המהות שלנו היא לקבל על מנת לתת, לקבל שפע ולהשפיע איתו ופתאום אומרים לנו – תהיו בביטול גמור אל מול האהבה. זה נשמע מדהים בהתחלה אך כשנכנסים פנימה מגלים שזה מאוד מפחיד. ובכל זאת זו המידה איתה אנחנו מתחילים את ספירת העמר.

חסד משמעותו להגיד לעצמי – אין לי מעצמי כלום, כל מה שיש לי זה מהקב"ה ועם התודעה הזו אני מתחילה ואליה אני מרפה. מה שנקרא סומכת עליך בעיניים עצומות שתיקח אותי אל המקום שלי בעולם הזה. ורק מעצם ההתמסרות שלי אני משפיעה על הסביבה השפעות גדולות שהן מעבר למילים ומעשים. ההתמסרות הזו יוצרת אדוות שפועלות בעולם ומשפיעות על אנשים והסביבה מעבר ליכולת השכלית לקלוט באופן מודע.

היום אנחנו לומדים לפעול מתוך האהבה שבאהבה. בהתמסרות שבתוך ההתמסרות. כי קודם שאוכל לעבוד על מידות אחרות אני רוצה להתחבר לתודעת אינסוף ולהשפיע מתודעת אינסוף ולדעת שכל שאר המידות ינבעו מתוך היכולת שלי להתמסר בהתמסרות מלאה לזרם המים המוביל אותי.

היום הזה מזמין אותנו לשאול את עצמנו – איפה אני מתקשה להתמסר לזרם החיים, היכן אני מסרבת לקבל את הכיוון אליו זרם החיים לוקח אותי. האם אני מרגישה חסרת אונים אל מול הזרם הזה? האם אני מנסה להתנגד לו? ייתכן שתרגישו כיווץ, דגדוג, מתח… באזור מסוים בגוף מעצם שאילת השאלות האלה. אולי ממש לא תרגישו כלום, או תחושה מעומעמת, וזה גם ממש טבעי וקורה. כל אלה הם הסימן שיש התנגדות להתמסרות לזרם החיים. הסכימו  לחוש את התחושות האלה, הכירו בהתנגדות שלכם, בפחד שלכם…. עצם ההכרה בתחושות זו תחילת הרפואה.