ספירת העומר תשפ"ה – ארבע עשר ימים לעומר – המלכות שבגבורה
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום ארבעה עשר ימים לעמרלַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה מלכות שבגבורה וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
מסיימים שבוע שני של ספירה. הגענו למלכות שבגבורה. עברנו שבוע בו התוודענו על האיכות של הגבורה בתוכנו. הגבולות בתוכי, מול הסביבה, איפה אני מצמצמת מתוך בחירה, ובעצם ככה מתרחבת לי המציאות. כי הצמצום בצורתו הנכונה מאפשר הרחבה של המציאות. כי צמצום של דבר אחד מתוך הקשבה פנימית לעצמי, מביא להתרחבות במקומות אחרים בחיים שלי. הבחירה בדבר מסוים לוקחת ממני את כל האפשרויות עליהן ויתרתי ומאפשרת לי באותה מידה להתעמק בדבר אחד ולגלות בו עוד הרבה מציאויות חדשות שהיו נסתרות לי לפני כן.
ספירת המלכות אין לה מעצמה כלום, כלומר היא השתקפות של השורש אליו היא מחוברת. האם היא בוחרת לראות את העולם מעין טובה או מעין רעה? מהסתכלות על החיבור והאחדות או שהיא רואה את הפירוד? לפעמים לשים גבול יכול להרגיש כמו נורא. כאילו זה הורג אותי, כאילו אני האדם הכי רע עלי אדמות. ואז זה באמת גם נראה ככה…. זה נראה לא טוב. זה נראה מתנצל, מאשים, ומרוב לא נעים לי יוצא לא נעים לכולם. אז אני יונקת המרע. עצם זה שהמחשבות שלי על הבחירה שלי הן שיש משהו רע כאן – הכנסתי את הרע למערכת.
המלכות שבגבורה מזמינה אותנו להתחבר לעין הטובה, לראות את הטוב שבבחירה שלי. שהיא תקרין טוב בכל העולמות, וגם אני אם פתאום לא שלמה איתה, זה עדיין לא אומר שהיא לא היתה טובה, היא היתה לפי זמנה. לפעמים יש כאב בבחירה, יש אובדן והפסד, וגם כאן אנחנו רוצים לבחור לראות את הטוב והמעצים והמגדיל. אז הבחירה שלי, הצמצום שאני בחרתי לעצמי, ההתגברות שלקחתי על עצמי, משפיעים טוב על הסביבה ועליי.
בתפילה לשיבתה של היימנוט וכל החטופים איתה.