ספירת העומר תשפ"ה – אחד עשר ימים לעומר – הנצח שבגבורה

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום אחד עשר ימים לעמר
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.
קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.
נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.
בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.
חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.
יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.
בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה נצח שבגבורה וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
ספירת הנצח זוהי הספירה שמי שמלמד אותנו עליה הוא משה רבנו. הוא מה שנקרא המרכבה לנצח. כלומר מרכבה מלשון לרכוב – הוא מביא אלינו את האורות של הנצח. הנצח זוהי הספירה שמייצגת אותה רגל ימין. נצח קשורה להתמדה, והיום הנצח שבגבורה, מגלה לנו את האיכות של ההתמדה בגבולות, התמדה בהתגברות על היצר. להנציח את הדבר הזה בעולם – שהוא יהפוך להיות חלק בלתי נפרד ממנו.
החלק המורכב הרבה פעמים בגבולות, בהתגברות על היצר, זה להתמיד בדבר. כמה דיאטות התחלנו ולא הצלחנו להחזיק בהן, כמה החלטות קיבלנו לעשות משהו אחר (זה גבורה) ולא הצלחנו להתמיד. הרבה יותר מאשר אלה שהצלחנו בהם. לא הצלחנו כי עוד לא מצאנו את הדרך להתמיד בדבר, זה עוד לא נעשה מספיק מדויק כדי שנוכל להפוך את זה לחלק אינהרנטי מאיתנו. הנצח שבגבורה מגלה לנו שלנצח דבר מה זה שהוא הופך להיות נצחי. כשמשהו נצחי הוא כבר חלק מההרמוניה הכללית בחיים שלי. הוא לא מפתיע כל פעם, הוא כל כך חלק מהזרימה של הדברים שאני בכלל לא מרגישה את נוכחותו.
היום הזה מזמין אותנו לשאול את עצמנו – איפה הגבולות שלי עדיין לא יושבים כל כך טוב לעצמי ולכן אני לא מצליחה להתמיד? איפה היצר חזק מההתגברות ומפריע להנציח את הדבר כחלק מהחיים שלי? אולי אני לא ממש מאמינה בדבר? אולי יש לי ספקות? אולי אני בכלל מרגישה לא בסדר עם עצמי עם ההגבלות ששמתי ואני כל פעם פורצת אותן? ואולי, הגבולות שלי מצמצמים מדי את התנועה שלי והנפש שלי לא יכולה לעמוד בזה ולכן בכל פעם פורצת את הגבולות?
מוקדש להיימנוט לשיבתה, ולשיבת כלל החטופים.

השאר תגובה