הזכות לקבל

על הזכות לתת אין ויכוח, וצריך לזכור שזה רק חלק מהתמונה הגדולה. יש את המשפט – שתמיד נהיה בצד הנותן. אז אני רוצה לומר שזה חשוב להיות בצד הנותן אבל לא כדאי לבקש להיות רק בצד הנותן. אי אפשר רק לתת. אנחנו נתרוקן. בואו גם לא נשלה את עצמנו – כשאנחנו נותנים אנחנו מקבלים מלא! זה ממלא, נותן משמעות ועושה טוב על הלב. אנחנו בני אדם – רק לתת זו המהות של הקב"ה. אנחנו בסופו של דבר לא הוא. אנחנו צריכים גם לקבל. בצורה הכי בסיסית אני צריכה לקבל מזון, מים, אויר. אני רוצה לקבל הכרה, אני רוצה לקבל הערכה, אני רוצה מילה טובה. אנחנו רוצים הרבה דברים. המהות של האדם היא לקבל.

בני אדם תופסים את הקבלה כמשהו חלש, וחשוב ממש שנלמד איך לקבל. כשאדם יודע איך לקבל הוא נותן מלא ברגע הזה. מכירים את זה שאתם מביאים מתנה למישהו והוא אומר לכם "לא הייתם צריכים" – זה יכול להיות מבאס. יהיה נחמד לשמוע תודה, שישמחו שחשבנו על האדם, שעשינו פעולה. כמה אור אתה נותן כשאתה פשוט שמח ומוקיר תודה!  למה אנחנו תופסים את הקבלה כמשהו חלש? יש לזה המון סיבות ואחת מהן היא שזה שם אותנו במקום פגיע. יש משהו שהופך אותי חשופה כשאני מקבלת.

אם נסתכל על מי שנותן לנו כשליח של הקב"ה שמביא לנו שפעים ישירות ממנו, זה יכול מאוד  לעזור לנו. אם אדם הביא איתו אוכל כשבא להתארח בלי שאפילו ביקשתי, כמה אהבה מהקב"ה אני יכולה להרגיש באותו הרגע! אני קיבלתי אהבה ודאגה ואכפתיות, ועל זה בהחלט כדאי להיות בהודיה עצומה. אני יכולה להבין את המקום הפגיע הזה, כי אנשים הם רק אנשים בסופו של דבר, ולפעמים הנתינה לא תואמת את היכולת לקבל או את הצורך שלי ועוד הרבה קלקולים יש בדרך. אז אני לא מרגישה את השפע הזה.

זה תפקידה של הנפש – למיין. לראות מה מונח בפתחה ולהחליט אם לקבל את הדבר או לא. חשוב שההחלטה לא תהיה מהתנגדות לקבל, אלא ההחלטה אם לקבל או לא תהיה לפי הקשבה לשורש הנשמה שלי. האם העצה הזו שנתנו לי עכשיו היא קשורה אליי? האם היא שייכת לי? האם כך אני רוצה לקבל את האהבה שאני מקבלת עכשיו? אני רוצה לעצור רגע ולברור מה אני מכניסה אליי ולראות את הקבלה כזכות גדולה.

תזכרו – לדעת לקבל זה מה שפותח את שערי השפע הטוב  אלינו. לא יכולה להיות נתינה ללא קבלה.