ספירת העומר תשפ"ה – חמישה ושלושים יום לעומר – המלכות שבהוד
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום חמישה ושלושים ימים שהם חמישה שבועות לעומרלַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה המלכות שבהוד וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
הספירות, כך מסביר לנו הרמח"ל, יש להן שני מופעים – כשהן במילואן או כשהן בחיסרון. כשהספירה במילואה היא נקראת פרצוף, וכשהיא בחיסרון היא נקראת ספירה. מילואה או חסרונה הכוונה כמה אור היא מכילה בתוכה. התודעה שלנו נעה בין מצבים של מלאות למצבים של חיסרון. בעודי יושבת לכתוב את הספירה של היום, מה שחשבתי עליו בצהריים נעלם לי, ואני מצליחה לשחזר רק חלקים שלא מתחברים לתמונה שלמה – לפרצוף. אז הבנתי שזה בדיוק הדבר – יש תודעת אור אך היא לא מגיעה למשהו שלם שפועל בסנכרון ולכן לא מצליח להתגשם באופן מלא במציאות שלנו.
זו המלכות שלנו, שהיא נעה בין מלאות לחיסרון, בין מצב שבו היא מלאה באור למצב שבו היא בקטנות של אור. היום המלכות שבהוד מלמדת אותנו את הגוון המיוחד של היופי שבקטנות. הקטנות הזו. בקטנות שלנו אנחנו יכולים להרגיש חסרים וזה יכול הלביא אותנו למצב של התגוננות, קנאה, התנשאות וגאווה כי תחושת החסר מאוד לא פשוטה לנו. אך אם נזכור שיש לנו תנועה בין חיסרון למלאות, נוכל להכיל את רגע החיסרון בשלמות רבה יותר ולהיות בהודיה עליו, כי הוא הכנה למילוי גדול יותר.
לכן, כשאנחנו חשים את החיסרון הזה, את הקטנות, כדאי להיות בענווה, כי זה זמן של לימוד, והענווה מאפשרת לנו לקבל את המוחין החדשים שמבקשים להגיע אלינו ולהתלבש בנו. וזה מה שהמלכות שבהוד מזמינה אותנו לעשות, פשוט להיות. להיות בהודיה על זמני החיסרון ובהודיה על זמני המלאות, כי לכל אחד מהם היופי שלו.
מוקדש לשיבתה של היימנוט, ולשיבת כל החטופים