ספירת העומר תשפ"ה – ארבעים יום לעומר – ההוד שביסוד
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום ארבעים ימים שהם חמישה שבועות וחמישה ימים לעומרלַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה ההוד שביסוד וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
בכל דבר יש טוב ויש רע. זה טבע העולם. מה שהופך דבר לטוב או לרע, זה לא השאלה אם הוא טוב או רע, אלא הבחירה לראות את הטוב או את הרע. מבט העין שלנו הופך את הטוב לטוב ואת הרע לרע. הרבה פעמים מראית העין מתעתעת אותנו, ואנחנו רואים דבר מסוים ומקטלגים אותו כלא טוב. מצקצקים בלשון צקצוק טוב, מגלגלים עיניים, עושים תנועת ביטול ביד. אנחנו בעצם אנחנו נעשים שיפוטיים וביקורתיים.
זה לא שאין צדק בתפיסה שלנו, בוודאי שיש. אך חסרה לנו הסתכלות עומק. כל הסיפורים שיספרו לי על הדבר כדי שאוכל להבין אותו לעומקו, לעולם לא אוכל להבין אותו לעומקו, כי העומק קשור ושייך רק לאדם שהדבר באמת קרה לו. אני רק יכולה לנסות להזדהות עם התחושה או המחשבה אך אני לא יכולה לחוות את חווית העומק שהאדם האחר חווה.
ההוד שביסוד מספרת לנו שכשאני רואה סיטואציה מסוימת, אני רוצה לזכור שאני לא רואה את היסוד של הדבר. את השורש ממנו הוא צומח. אני רואה רק את המופע החיצוני. לכן אני רוצה לבחור, כשאני רואה את הסיטואציה, להסתכל בעיניים חומלות וטובות על האדם שחווה את הדבר. כי בוודאי שלא עליי להיות השופטת אלא עליי להיות האדם שנותן מבט אחד טוב ומזכיר לאחר – שהוא נשמה יפה וזה בכלל לא משנה מה רואים בחוץ. הוא פשוט נשמה.
מוקדש לשיבתה של היימנוט ולשיבת כל החטופים ושמירה עליהם עד שישובו אלינו
ולשמירה והגנה על החיילים הנפלאים שלנו
