לפנות מקום לחדש – פרשות בהר בחוקותיי
הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בתקיעויות בחיים. דברים לא זורמים לנו כמו שאנחנו רוצים, ואנחנו מוצאים את עצמנו עומדים חסרי אונים מול הדבר הזה. מנסים בכל מיני דרכים לפעול, או מתייאשים ומשחררים את מה שרצינו, לומדים לחיות עם מה שיש או עם מה שאין. זה באמת בסדר להחליט שאני משחררת את הדבר הזה, אבל העניין הוא שבדרך כלל זה יעורר בי חוויה לא טובה. אני יכולה לחשוב שפספסתי משהו, שוויתרתי לעצמי, אני יכולה להרגיש החמצה. אין בעיה עם לשחרר רצון מסוים, ואין בעיה לפעול כדי להשיג אותו, אנחנו פשוטים רוצים לדעת לקבל החלטה מהמקום הנכון. אם אכן אני אמורה שהרצון יתמלא, אז זה יתרחש בתחושה קלילה יותר, ואם לא יתמלא, אז זה יתרחש ללא תחושת החמצה או פספוס או ויתור.
פרשת בחוקותיי מספרת לנו מה הדבר שעלינו לעשות כדי לפעול באופן מדוייק יותר בעולם עם הרצונות שלנו. פרשות בהר ובחוקותיי קשורות זו לזו ובפרשת בהר מסופר לנו על שמיטה ויובל. בפשט, כוונת שמיטה ויובל זה שבשנה השביעית אנחנו לא מעבדים את האדמה, ושנת יובל זה אחרי שעברנו 7 שמיטות – כלומר 49 שנים ובשנה החמישים אנחנו בשנת היובל ובה גם כן לא מעבדים את האדמה, לא זורעים וכו'. המספרים 7, 49, 50 חוזרים בכל מיני מקרים כמו לדוגמה בספירת העומר שסופרים 49 ימים וביום החמישים זה יום מתן תורה. כלומר יש משהו בזמנים האלה.
כדי להבין יותר טוב את המשמעות הרוחנית מאחורי המספרים האלה, נבין תחילה את מושג הזמן. זמן פירושו ברוחניות סדרה של מעברים בין רצונות שונים. בעולם הזה אני רוצה תפוח ואני רוצה מים – אז קודם אקח תפוח ואז אמזוג לי מים, ואז ארצה גם להניח את הכוס בכיור. הרצונות האלה גורמים לנו לפעולות והפעולות קורות בזו אחר זו ואפשר למדוד את הזמן שלוקח לעשות את כל הדברים. ברוחני הזמן זהו המעבר בין סדרה של רצונות שונים שמביאים לכך שפעולה אחת גרמה למשהו אחר לקרות. זה זמן. זה מושג שמבחינתי מאוד קשה להבנה ועדיין אני לא מבינה אותו, התפיסה בו עבורי היא ממש לא חזקה. ובכל זאת עם התפיסה החלקית הזו ננסה להבין את משמעות השמיטה והיובל שמקושרות לזמנים.
כל שנה שביעית אנחנו שומטים וסומכים על הקב"ה שיכלכל ויזין אותנו למרות שאנחנו לא עובדים את האדמה. כלומר במשך 6 שנים אנחנו עובדים ועושים ופועלים ובשנה השביעית שומטים. ברוחני זה אומר שאנחנו עובדים על שש המידות האלוקיות – חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. מעבדים את ההבנות שלנו, ממש עובדים בדיוק הדברים הגשמיים, עוברים מרצון לרצון. השביעית היא ספירת המלכות, בה אני שומטת את הרצונות שלי ומתמסרת לרצון הקב"ה. רצונך רצוני. ברוחני הכל קורה במקביל וביחד ולא כסדרה של דברים שאפשר לסדר על ציר זמן. מדובר על תנועה בתודעה שלנו.
זה כמו אוניה בלב ים, המפרשים מכוונים אותה, היא נעזרת ברוח שתדחוף אותה, יש את האדם שיודע את תנועת המים ויכול לצפות את מזג האויר אבל את הכיוון (בהנחה שאין לאדם מערכות טכנולוגיות) הוא מוצא על ידי הסתכלות על הירח השמש והכוכבים. הם מנחים אותו בדרך. כל האדם בחייו. הוא מקבל החלטות, פועל ועושה, חושב ומרגיש, בוחר וכו'…. אלה כולם שש המידות, והמקום הזה שהוא אומר לעצמו אני לא יודע, אני שומט מול הקב"ה שהוא יראה לי את הדרך, אני מקשיב לדרך שהוא סולל לי – זה השבע, המלכות.
בשנת היובל, השנה החמישים, קורה דבר נוסף. עד כה דיברנו על שש מידות אלוקיות (שש הספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד) ועל ספירת המלכות – סה"כ שבע. יש עוד 3 ספירות שהן גבוהות מאוד ונקראות כתר חכמה בינה. המספר חמישים משוייך לספירת הבינה. ספירת הבינה היא זו שעושה את תחילת המעבר מהעולמות הגבוהים לעולם הזה. בינה מלשון התבוננות. היא מאפשרת לנו לקבל רעיונות גדולים מאוד, השראת אינסוף, ולהמשיג אותה על מנת שנוכל לפעול עם הרעיונות המופלאים האלה בעולם. בשנת היובל יש חיבור בין ספירת המלכות לספירת הבינה ומתקבלים אורות מופלאים, המשגות חדשות, ואנחנו מתחברים לתודעה גבוהה יותר וכמו עולים בקומה הרוחנית. המשמעות הרוחנית של כל המהלך הזה הוא שיש לנו שלושה מצבים (שקורים ביחד כל הזמן), האחד כשאנחנו בעבודת שש המידות, השנייה כשאנחנו שומטים את הרצון ואומרים רצונך רצוני, והשלישית כשאנחנו מקבלים תובנות חדשות והמשגות חדשות ועולים קומה.
עד כאן על פרשת בהר, בפרשת בחוקותיי אומרים לנו שאם נפעל כך הדברים יתגשמו בקלות ובפשטות בעולם הזה. כך זה מובא בפרשה:
אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃
וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃
וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃
וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃
וְרָדְפ֨וּ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃
וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם׃
(ויקרא כו ג-י)
אלה הברכות המובאות בפרשת בחוקותיי, אחריהן יש הסבר מה קורה כשלא פועלים כך, אך בין לבין יש קטע של ארבעה פסוקים שבהם כתוב כך:
וַאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ׃
וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃
וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃
אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃
(ויקרא כו י-יג)
מה זה אומר ואכלתם ישן נושן, ויש מפני חדש תוציאו? יש כאן גילוי של שתי הדרכים בהן אנחנו פועלים בעולם. עכשיו נראה איך יש שני פירושים הפוכים לפסוק הזה שמגלים לנו שתי דרכים שונות – דרך שש המידות או דרך השמיטה, שביחד מובילות אותנו ליובל.
דרך אחת להסתכל על הפסוק הזה היא כזו – אנחנו מעבדים את חוויות העבר שלנו, חוזרים אליהן ומהן לומדים כיצד לדייק את המידות שלנו. דרך ההתחככות בעולם אני מגלה איזה מידות שלי עדיין לא מדויקות לי, ואז אני יכולה לקבל מושג לאן להתקדם. אני יכולה לראות שאני מתנהגת מוזר בחברה, שמשהו שם לא כל כך טוב לי ואז ללמוד את עצמי ולחקור את ההתנהלות החברתית שלי. זה קורה לרוב כי אנחנו מקבלים כמו ריג'קטים מהסביבה וזה מחייב אותנו להסתכל פנימה בשלב מסוים, ולעשות בדק בית מה צריך חיזוק. אז אני אוכלת את הישן נושן, ואז הוא מתפרק ומפנה מקום לדבר החודש, התודעה החדשה, הדפוס החדש להיכנס פנימה. זו דרך נפלאה לעבוד וזו דרך הכרחית, והיא כלי בידנו כדי להתקדם במדרגות הרוחניות שלנו. הרבה פעמים זו דרך לא פשוטה ראשית כי יש בה הרבה חיכוך עם הסביבה, חיכוך שמעורר חוויות לא בהכרח נעימות. הסיבה השנייה שזה לא פשוט כי לשחרר חלק ממי שאני זה לא פשוט, ובטח להכניס חדש מעורר הרבה חשדנות – זה מביא לתנועה שיכולה להיות איטית ומלאת חתחתים אך הכרחית בלא מעט פעמים.
דרך אחרת להסתכל על הפסוק הזה היא כזו – זוכרים שכתבתי למעלה שיש לנו שלוש ספירות עליונות – כתר חכמה בינה? יש לנו כמה וכמה סדרות של השלישייה הזו, ישן נושן מתייחס לכתר הכי הכי עליון שנקרא עתיקא קדישא.
מתוך אוהב ישראל על פרשת חוקותיי:
"ואכלתם ישן נושן…. היינו שפע קדושה ובהירה בבחינת עתיקא דעתיקין סתימא דכולא"
בתוך כל אחד מאיתנו נמצא החלק שלו בתורה של עם ישראל. בתוך כל אחד כתוב חלק ובתוכי כתוב החלק שלי. החלק הזה הוא יחידי אצלי והוא מבקש להתחבר עם כל יתר התורות סביבו (כלומר עם אחרים). בתוכי יש תורה שנכתבה במיוחד עבורי והיא העתיקא קדישא שבתוכי. כלומר כל ההשראה החכמה הידע – הכל בתוכי והכי הכי מדוייק בשבילי. אנחנו יכולים לקבל הרבה עצות ולתת הרבה עצות אבל כל אדם יודע נפשו. כל אחד יודע בתוכו באינטואיציה הכי בסיסית שלו, מה נכון עבורו. ואכלתם זה אומר שיש לנו ל"ב שיניים שמנגישות לנו את החכמה הזו, שזה כמו ל"ב השבילים היוצאים מספירת הבינה שלנו ומזינים אותנו בחכמה הגבוהה הזו. ואכלתם ישן נושן – יש בתוככם את החכמה העתיקא שעדיין סתומה בתוככם (נסתרת), ובעזרת ל"ב נתינות החכמה התורה הזו תתגלה לכם.
וישן מפני חדש תוציאו – חדש זה גימטריה 12 פעמים המספר 26. 26 זו הגימטריה של שם הויה (יקוק), 12 אלה שניים עשר הצירופים האפשריים לשם יקוק (לדוגמה – י-ה-ה-ו, ה-י-ה-ו וכך הלאה) ואלה שניים עשר שילובים אפשריים בין שש המידות האלוקיות המנחות אותנו בעולם הזה. זה נקרא התכללויות. אז נוריד את זה עכשיו למטה כדי שיהיה אפשר לגם הלבין באמת 🙂 אנחנו מבטאים את החכמה הנסתרת הזו בעזרת שתיים עשר ההתכללויות – נותנים פנים לחכמה הנסתרת, מנכיחים אותה בעולם הזה, מגשימים אותה.
כלומר, אני לא צריכה לשחרר שום דבר, אלא להפך אני צריכה לגלות את החכמה שבתוכי. אני רוצה שהחכמה הנסתרת בתוכי תתגשם בעולם – וזו השמיטה. זה לומר רצונך רצוני. כי החכמה הנסתרת הזו היא הכוכבים בשמיים, השמש והירח שמובילה אותנו ומנחה אותנו כיצד לפעול בסופו של דבר בעולם. וכשיש חיבור בין שש השנים לשמיטה, אנחנו מגיעים ליובל. מקבלים המשגות חדשות, רעיונות חדשים, תובנות חדשות שמעלות אותנו מעלה מעלה במדרגות הרוחניות.
שנזכה בכל יום ויום להיות בשש השנים בשמיטה וביובל בחיבור שישפיע טוב עם כל הסובבים אותנו.
מוקדש לשיבתה של היימנוט ולשיבת כל החטופים
לשמירה על החיילים המופלאים שלנו
ולאהבת הזולת ביננו
