זוכרת מאין באתי – פרשת עקב

והיה עקב תשמעון – כך נפתח הפרשה המופלאה הזו שמלמדת אותנו סודות גדולים לחיים שלנו היום. אנחנו, מי שחי פה, אלה נשמות מאוד מיוחדות שהגיעו לעולם הזה, העולם התחתון, רווי היצרים והתאוות, רווי השנאה והגאוה, כי רק נשמות מיוחדות יכולות להתמודד ולעשות את הנדרש ממי שנמצא בעולם הזה. הפרשה הזו פונה אלינו, הנשמות המגיעות לעולם הזה בדור הזה. דור שהוא כל כך מלא באור ומקבל שפע של תובנות מסתרי התורה, ובלבבות שלנו מתנגן ניגון האחדות. ניגון עתיק וקדום שמגיע מחכמה עליונה שנמצאת בתוכנו ולוחשת לנו – כוחנו באחדותנו. שהמטרה היא להגיע לאחדות. ובדרך לשם יש לנו המון אתגרים ובעיות וקשיים שעומדים לפנינו, אך כל אחד ואחד שהגיע לכאן בזמן הזה, בדור הזה, הוא חלק חשוב בפאזל הזה של חיבור כל חלקי השלם.

בפרשה הזו משה מזכיר לעם המון דברים, אומר לא לשכוח, וזה חוזר על עצמו בצורות שונות לאורך הפרשה. ולמה כל כך חשוב שנזכור? כי בתוך כל האתגרים העומדים לפנינו, מקעקעים בתוכנו זיכרון שתמיד יהבהב בלבבות שלנו ויזכיר מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. אדם שזוכר מאין הוא בא ולאן הוא הולך, הרבה פחות מבוהל, פחות חושש ויכול בנחת להקשיב ללב שלו. משה גם רומז כאן על כך שהדור שלנו, כדי לעבור את התקופה הזו, את גמר התיקון ולהתעלות כמה שיותר גבוה, נצטרך את סתרי התורה שמביא לנו רבי שמעון בר יוחאי המופלא. מי שכתב את הזהר הקדוש עם החברותא המופלאה שלו.

והיה עקב תשמעון – דור העקב, הדור האחרון, תשמעון הכוונה שמעון בר יוחאי, הוא יחבר אתכם להויה (המילה הפותחת 'והיה' רומזת על הויה הכוונה יקוק). לכן הפרשה הזו פונה אלינו וכדאי לנו להבין מה שמשה רבנו אומר לנו כאן, כי הוא מדריך אותנו כיצד לעבור את התקופה הזו בהתעלות גבוהה של הנשמה או במילים אחרות – איך להגיע לאחדות, כי קודם כל האחדות היא אחדות פנימי שלי עם כל החלקים שלי – אחדות של הנפש עם הרוח ועם הנשמה.

למה משה אומר את זה רגע לפני הכניסה לארץ ישראל? מה העניין של ארץ ישראל? ארץ הכוונה לרצון. אבל נחזור צעד אחורה כדי להבין את זה טוב יותר. מה שמניע אותנו בעולם הזה זה רצון. ללא רצון לא נזוז לשום מקום. לפעמים אנחנו כאילו עושים דברים בלי רצון אבל גם אז יש רצון, לנו לדוגמה שלא יכעסו עלינו, שיאהבו אותנו וכו'. תמיד יש רצון. בלי רצון אי אפשר לקום מהמיטה. הרצון הוא דבר מתעתע כי הפרסומות והטיק טוק ושאר מדיות מעוררות בנו רצונות שהם לא תמיד שלנו, וגם החיים עצמם מעוררים בנו רצונות שהם לא שייכים אלינו. רצונות שמסיתים אותנו מהרצון העמוק הפנימי. הדרך לדעת שאני רחוקה מהרצון הפנימי העמוק שלי זה כשיש לי הרבה רצונות – אני רוצה את זה ואת זה ואת זה – המשמעות היא שאני לא נגעתי בנקודה. וזה ממש בסדר כי לוקח לנו זמן לזכך את הרצון שלנו, לזכך הכוונה לנקות אותו בכל רעשי הרקע ולחבר אותו. לחבר לאן? לישראל. למקום שישר עם האל. כלומר, ארץ ישראל זה המקום שבו הרצון שלי הוא מבורר ופשוט ומחובר עם רצון האל. שם לרוב הרצון הוא לא ממש מסובך ומפורט ומתפרט ומתבלגן. הרצון הוא לאהבה וחיבור וכל אחד מאיתנו מביא את הרצון הזה בגוון המיוחד שלו.

העניין הוא שככל שאנחנו יותר ויותר מזככים את הרצון שלנו, ומתנקים מרעשי הרקע שמפריעים לנו להתחבר לרצון המהותי שלנו, אז מגיעות גם הפרעות גדולות. ככל שאני מתקרבת לארץ ישראל בתוכי מגיע אליי שפע גדול יותר של אור ותובנות, והס"א (סיטרא אחרא – הצד האחר כמו וולדמורט בהארי פוטר) מגיע לקבל מהאור הזה. כדי להתגבר על הס"א אנחנו צריכים לזכור מי אנחנו ומאין באנו. וזה מה שמשה עושה לאורך הפרשה, מטמיע את הזיכרון הזה כדי שכשנגיע למקום הזה של חיבור ישר על האל, המקום שבו שורה השראתו של הקב"ה באופן חזק, נדע לשמור על עצמנו ועל הדרך שלנו.

כשאדם מגיע בנקודה מסוימת בחיים שלו לארץ ישראל, כלומר לרצון המחובר לרצון הגבוה והמהותי, כשהרצון שלי בעולם התחתון מתחבר עם הרצון של העולם העליון. כשיש שפעים גדולים שמשפיעים חכמה וטוב על העולם, האדם יכול לחשוב בטעות שהוא מקור השפע או שהוא לא רואה את השפע. אלה שני קצוות – או שאני מקור השפע או שאין שפע. כך או כך, לא משנה באיזה קצה אני  – אני שוכחת מאין באתי ומי אני. המחשבות האלה מפילות את האדם לתוך קליפות הגאוה והשנאה והתאווה והקנאה… תודה לאל על הטמעת הזיכרון הפנימי הזה שיש בנו שהוא כמו מצפן פנימי שאנחנו מכוונים את עצמנו לפיו, אפילו באופן לא מודע.

כששכחתי מי אני

כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהֽוֹרִישָֽׁם:

(דברים ז יז)

כאן משה אומר לנו, יש מצב שתשכחו מי אתם, כלומר שאתם מחוברים לשפע העליון. שלא תראו את השפע הזה. הוא יהיה קיים אבל לא תראו אותו. אז יתעוררו החששות בלב האדם כיצד יוכל לעבור את האתגרים שעומדים בדרכו? הוא לא זוכר את הכוחות שיש לו, את המשאבים שיש לו, את העוצמות הפנימיות שלו. כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם? האתגרים כל כך גדולים ורבים, הקשיים בלתי אפשריים איך אוכל להתמודד עם זה?

התשובה נמצאת בתוך הפסוק עצמו. כי תאמר בלבבך – הכוונה בלבבך ללב שמורכב מהחלק של היצר הטוב והחלק של היצר הרע, כלומר כשהלב שלם ומקבל את זה שיש בו את שני החלקים האלה, כי זה חלק מהיותנו בעולם הזה. רבים הגוים האלה ממני – כשתהיה בלב שלם עם החסרונות שלך ועם החוזקות שלך, אז תוכל להתחבר לאורות ושפעים עליונים. תוכל להתחבר לבינה, שהיא האמא העליונה ובה יש את הרחמים ואת שפע הידע והחכמה. בה ניתן לקבל את ה-מן. את המזון שהנשמה זקוקה לו. איכה אוכל להורישם – כשאני מקבלת את החסרונות שלי, מבינה שהם מה שעושים אותי שלמה ולא חלשה, ותוכל להתחבר ולקבל שפע עליון, אז יתחברו הכוחות שבך ותיזכר מי אתה. כשתזכור מי אתה, תזכור שאתה חלק אלוקה ממעל וכל העולם נברא עבורך, ויגיעו אליך הכלים והיכולות לעבור את מה שעליך לעבור.

כששכחתי מאין באתי

כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִֽחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהֹוָ֖ה יִֽחְיֶ֥ה הָֽאָדָֽם:

(דברים ח ג)

הפסוק הזה אומר לנו, יש מצב שתחשבו שהכל מגיע מכם ותשכחו מי מזין ומכלכל אתכם. כי אדם חושב שהלחם לבדו הוא מה שמזין אותו, זה אומר שהוא שכח. שהוא חושב שעצם העשייה שלו הביאה את הלחם. ובכן העשייה שלו אפשרה ללחם להתגשם לכדי לחם מזרעי חיטה שנזרעו באדמה. אך בדיבור נברא הועלם וכך גם החיטה והלחם שאנחנו אוכלים. משה מזהיר אותנו – יש מצב שכשהשפע יזרום והכל יהיה בטוב תשכחו מי מזין אתכם, מי מקור השפע. תטעו לחשוב שזה 'אני ועוצם ידי' עשו זאת. משה אומר – אומנם אתם בעולם של חומר, אך ללא הרוח לא יקרה פה דבר. החיים שלנו פה תלויים וניזונים מדיבור של הקב"ה. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו באנו מעפר ואל עפר נשוב וכדי שהעפר הזה יחיה, הקב"ה נפח בו נשמה. אני ועוצם ידי אומר – אני סוגד לחומר ושוכח שבכל דבר יש ניצוץ אלוקי.

כשאדם שוכח מאין בא – הוא שוכח שהוא בא מהאין. 'אין' הכוונה אינסוף. הוא שוכח שהוא הגיע מהאינסוף, שהוא חלק מרקמה גדולה. אינסוף הכוונה בורא העולם. כמו שאמר יעקב – מאין יבוא עזרי. ניתן לקרוא את זה כשאלה – מאיפה יבוא עזרי, וניתן גם לקרוא את זה כידיעה ודאית – מאין (מהאינסוף, מבורא עולם) יבוא עזרי. ברגע הזה מחסר אונים אדם הופך לבעל אונים. מחלש או גאה, אדם חוזר חזרה לקו האמצע הישר עם האל.

מצד אחד אנכי עפר ואפר, ומצד שני כל העולם לא נברא אלא עבורי והפיצול הזה יכול להביא להרבה סיבוכים. כשאני זוכרת מאין באתי – אני זוכרת שהגעתי מהאינסוף ושיש לי תפקיד מיוחד שהוא רק שלי ועבורי בעולם הזה. וכל העולם לא נברא אלא כדי שאוכל לקיים את התפקיד הזה. ואז ברגע אחד מנחיתים אותנו ומזכירים לנו שאנחנו עפר ואפר – שכדי לעשות את התפקיד הזה אני צריכה לזכור שההזנה שלי מגיעה מהקב"ה ובלעדיו לא אוכל להזיז אפילו אצבע.

מאחלת לנו לזכור בכל רגע ורגע מאין באנו, ושנזכה לעשות את התפקיד שלנו פה בענוה באהבה ובנחת רוח. שנזכה להנות מהרוח שבתוך החומר, ולשחרר ניצוצות קדושה מתוך החומר. שיגיע שלום וטוב לעולם הזה, ושנזכה לגן עדן בעולם הזה. ושתמיד נזכור – האחדות לא מתחילה בזה שהאחר יתיישר אליי, אלא שאני אצליח לראות את האחדות שבין שני הקצוות שלי – שאני יכולה להיות במצב של עבורי נברא העולם כולו ואני עפר ואפר – בנשימה אחת.

באהבה גדולה ותפילה לשובם של כל החטופים כולם ושיבתה של היימנוט להוריה במהרה

טובה