בשביל מה צריך את כל הסיבוב הזה? – פרשת תולדות

פרשת תולדות גוללת בפנינו בין היתר את סיפור מכירת הבכורה בו עשיו מוכר את הבכורה ליעקב בעבור נזיד עדשים. בהמשך הפרשה יש את הסיפור המפורסם על גניבת הברכה של עשיו. הסיפורים האלה מעוררים הרבה שאלות. לפי הזהר הקדוש יעקב היה איש של אמת, זו המידה המאפיינת אותו. הוא זה שמלמד אותנו על האמת ומביא לנו את האור המיוחד של האמת. אז איך זה שיעקב שהוא אמת, גונב את הבכורה? הכתבים העתיקים גם מגלים לנו שהיה ידוע לאברהם ויצחק שיעקב עתיד להיות זה שימשיך את השושלת, אז אם כך למה עשיו הוא זה שנולד ראשון? הרי היה יותר הגיוני שיעקב יולד ראשון. ועוד שאלה אחת לפעם הזו – למה יעקב תפס את עשיו דווקא בעקב?

בפרשה מספרים לנו שרבקה מרגישה משהו מוזר שקורה בבטנה.

(בראשית רבה)

רגע אחד נבין מה זה עבודה זרה. כשאנחנו מתייחסים לעבודה זרה יש כמובן את ההסבר הרגיל של לא תעשה לך פסל ומסכה, זה בפשט. היום אף אחד לא ישתחווה לפסל ויחשוב שהוא אלהים. היום פסלים ומסכות אלה האמונות שיש לנו, הדפוסים והפעולות שמובילים אותנו, וגורמים לנו לקבל החלטות כאלה ואחרות. מה שמאפיין אותם זה שהם מביאים אותנו לנפרדות מאחרים. אפשר לקרוא בשם כללי למחשבות האלה, לדפוסים האלה ולאמונות האלה בשם סיטרא אחרא (הצד האחר בפירוש מארמית). הסיטרא אחרא זה כח שגורם לנו לעשות פעולות שמביאות אותנו לנפרדות מהאחרים. אם אני מאמינה, לדוגמה שבני זוג חייבים לעשות הכל יחד, ובן הזוג שלי חושב שחשוב שלכל אחד יהיה בנוסף זמן נפרד, ובכל פעם שהוא עושה דברים בנפרד ממני אני מתפוצצת עליו וזה יוצר קרע ביננו – יש הפרדה. זה המקום בו הס"א (סיטרא אחרא) הכניסה את רגלה. לרוב כשהיא שמה את הרגל בדלת היא די מהר כבר יכולה להיכנס ולהתחיל לעשות את הצרות שלה.

כלומר, יש ברבקה שני כוחות. זה שיש לו אמונה שלמה בקב"ה "איש תם יושב אהלים", וזה שהולך אחרי הס"א ועושה פעולות של מרמה (במאמר אחר אספר את מה שהזהר מגלה לנו על פעולותיו של עשיו ומה היה המרמה שם). הכוחות האלה נמצאים בתוך כל אחד מאיתנו, והסיפור הזה ברמז שלו ובסוד שלו מספר לנו שבתוכנו יש את הצד שמבקש אמת וחיבור ואת הצד שפועל במרמה וגורם להפרדות. יעקב בפעולות האמיצות והנחושות שלו, סולל לנו את הדרך ומלמד אותנו איך מפרידים את עצמנו מהס"א. כדי לנצח את הס"א אי אפשר לבוא איתה פנים בפנים, צריך לבוא בסיבוב ולהפתיע אותה וזה בדיוק מה שיעקב עושה בהדרכתה של רבקה.

נתחיל בהתחלה. הכל מתחיל בחטא האדם הראשון בו חוה אוכלת מפרי עץ הדעת טוב ורע בעקבות מהלך של מרמה שעושה לה הנחש. הנחש, הוא ההס"א, מרמה את חוה ובכך גורם לה לאכול מהפרי האסור. חוה היתה תמימה מאוד, הכוונה ישרה, והנחש זיהה את הנקודה החלשה הזו ושם הוא נכנס. לאחר כל ההתרחשות הקב"ה אומר לנחש – האדם יכה בראשך ואתה תכה בעקבו.

ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃ 

(בראשית ג טו)

כאן אפשר להתחיל להבין למה יעקב אחז דווקא בעקב. בסיפור הבריאה כבר נכנסה הס"א ופתחה את הדלת ומאז היא עוקבת אחרינו. אנחנו רואים שהיא מביאה רגשות של בושה ואדם מאשים את חוה, כלומר כאן העלילה מתחילה להסתבך.  יעקב מתנהג כמו נחש ותופס בעקב של עשיו ועוקב הוא אחריו, ובכך בעצם מתחיל את הסיבוב שהולך להיות פה. בפירוש הסולם לזהר הקדוש כתוב כך:

פירוש שיעקב היה דומה לאדם, ורבקה היתה דומה לחוה, ועשו היה בחינת הנחש, ששרו של עשו שהוא ס"מ [ס"א] היה רוכב עליו, וע"כ באו רבקה ויעקב במרמה, והערימו על עשו וס"מ [ס"א]

(הסולם על ספר הזהר, תולדות)

בעצם מאז חטא האדם הראשון, נכנסה הס"א ומאז אנחנו עובדים ופועלים כדי להפריד את עצמנו מהדבר הזה. כדי להפריד את עצמנו מהס"א אנחנו צריכים לבוא בצורה חכמה, ולדבר את אותה השפה, כמו להשקיט אותה. אז נוכל לקבל את הברכה שמסתתרת בתוך הקליפה הזו של הס"א. כי בתוך כל ס"א מסתתרת ברכה. זה מה שעשה יעקב, הוא היה צריך לפעול במרמה כדי שהברכה תשתחרר מהקליפות שאוחזות בה. בתהילים כותב דוד המלך:

עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם: כז עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל:

(תהילים יח)

מלמד אותנו דוד המלך, כשאתה במקום שאתה מחובר לטוב עם עצמך או עם אחרים, ופועל פעולות שהשורש שלהן הוא אהבה וחיבור – תהיה איש חסד. אך כשאתה עם עיקש, משהו עקשן שנדבק אליך ולא משחרר אותך, אם אתה רוצה להשתחרר ממנו אל תבוא בחסד אלא תתפתל. תנהג כמו הנחש, תבוא בסיבוב כדי להיכנס בדלת, כי העיקש הזה לא כל כך מהר יפתח לך את הדלתות של הלב. אתה לא הופך להיות הנחש, אבל אתה כבר מספיק מתוחכם כדי להתחפש לאחד כדי להביא למשהו טוב יותר. חשוב לי לציין שמשהו טוב יותר, לא יכול להיות משהו שהוא טוב יותר רק לעצמי אלא משהו שמביא ריפוי וטוב לכלל וגם לי, משהו שהביא לחיבור ואחדות – אם זו לא התוצאה סימן שאני עדיין במחוזות הנחש.

חברה סיפרה לי פעם שלבן שלה היתה מעין יחידה קצת נפרדת בבית ובכל פעם שהיתה מארגנת ומסדרת את הבית ואת החדרים, את שלו לא היתה מסדרת. לא היתה לה כוונה רעה זה פשוט לא הסתדר בתוך סדר הפעולות – זה נעשה בתום לב. הבן שלה כל פעם היה מטיח בה שזה לא פייר שהיא דואגת לכולם ומסדרת להם ורק לו היא לא מסדרת. בכל פעם היא היתה מצטדקת ועונה, מסבירה, מתעצבנת ונעלבת ופועלת מהאגו שלה. שום דבר מכל הצדק הזה לא עזר לה, והדבר המשיך להעכיר את האוירה ביניהם. עד שיום אחד היא אמרה לו – אתה צודק. זה באמת לא צודק. אני אשתדל לעשות את זה. העלם הצעיר נרגע והיא אכן השתדלה, אך לא בשונה מהפעמים הקודמות שגם בהן השתדלה ורצתה לעשות זאת. מאז הוא ראה את כל הפעמים שהיא כן השתדלה לעשות גם עבורו את אותו הדבר. במילים אחרות, היא השקיטה את הס"א ואת המחשבות שנכנסו, וכך יכלה להיכנס דרך דלתות הלב של הבן שלה. היא באה בלב נקי ובכוונת אמת להשתדל לעשות אחרת ובסופו של דבר זה הביא לחיבור ביניהם.

וכך מספר לנו רבי שמעון בספר הזהר:

וְאַף עַל גַּב שֶׁיַּעֲקֹב נִקְרָא אִישׁ שָׁלֵם, מִשּׁוּם כָּךְ הָיָה שָׁלֵם, עִם מִי שֶׁהִצְטָרֵךְ לוֹ לָלֶכֶת עִמּוֹ בְּרַחֲמִים הָיָה הוֹלֵךְ, וְעִם מִי שֶׁהִצְטָרֵךְ לוֹ לָלֶכֶת עִמּוֹ בְּדִין קָשֶׁה…וּבְעַקְמִימוּת הָיָה הוֹלֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי חֲלָקִים הָיוּ בוֹ, וְעָלָיו כָּתוּב עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל….עִם חָסִיד בְּצַד הַחֶסֶ"ד, וְעִם הָעִקֵּשׁ בַּצַּד שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה, הַכֹּל כָּרָאוּי.

(ספר הזהר פרשת תולדות)

כל דבר בעולם הזה פועל בכוחות של סיבה ומסובב. הסיבה הוא היוצר, והמסובב הוא התוצאה ליצירה, הוא נובע מהיוצר. לדוגמה קודם לקבלת התבואה בשדה יש לנו זריעה כלומר התבואה היא התוצאה. המסובב, והזריעה היא היוצר, הסיבה. כך גם אצל אנשים. אדם מגיב לדברים שקורים סביבו, אם צועקים עליי אני צועקת חזרה – הסיבה לצעקות שלי היא זה שצעקו עליי. כל זמן שאנחנו מגיבים, שאנחנו מסובבים, אפשר לומר מסובבים אותנו, אנחנו לא יוצרים. כדי לצאת מהמצב הזה אנחנו רוצים להפוך ליוצרים. צועקים עליי, אני לא בהכרח צועקת חזרה, זו אפשרות לצעוק חזרה, אבל אני יכולה לבחור אם אני רוצה לצעוק חזרה, ללכת משם, או עוד אינסוף אפשרויות פעולה. כשאני בוחרת אני בעצם יוצרת משהו, אני הופכת לסיבה, ומשתחררת מלהיות מגיבה. זה בעצם מה שעשו רבקה ויעקב, הם הפכו את היוצרות ופעלו מתוך בחירה ויצרו מציאות חדשה. וכך כתוב בספר הזהר:

וּבֹא וּרְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְשַׁךְ עֵשָׂו אַחֲרֵי אוֹתוֹ נָחָשׁ, הָלַךְ אִתּוֹ יַעֲקֹב בְּעַקְמִימוּת. כְּמוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא חָכָם וְהוּא הוֹלֵךְ בְּעַקְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם וְגוֹ', חָכָם. וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁל יַעֲקֹב כְּלַפָּיו הָיוּ לוֹ כְּמוֹ נָחָשׁ, וְכָךְ צָרִיךְ לוֹ כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶת עֵשָׂו אַחַר אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, וְיִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק עִמּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

(הסולם על ספר הזהר פרשת תולדות)

כשאנחנו פועלים בעולם הזה חשוב שנשים לב האם אנחנו פועלים מבחירה מודעת. האם יצרנו מציאות חדשה, או שאנחנו רק מגיבים למציאות קיימת שמנווטת אותנו. השאלה שחשוב שנשאל את עצמנו היא: האם אנחנו פועלים מאהבה ופתיחת דלתות הלב, או שאנחנו פועלים מהאגו וממחשבות שמצמצמות אותנו? ובסופו של דבר אנחנו רוצים לבחון הכל במבחן התוצאה. כי כל המציאות שאנחנו רואים כאן, כל העולם הזה, הוא תעתוע, זה עולם של בלבול. מראים לנו דברים מחוץ אלינו שמסיחים את דעתנו מהדבר החשוב באמת. כי זה לא משנה הסיפור בפשט כמו שאנחנו רואים אותו, אלא להסתכל מעבר לסיפור הזה, להצגה שמציגים לנו, מעבר לתעתוע. אז נוכל להקשיב באמת למצפן שנמצא בלב שלנו, והלב שלנו מבקש חיבור ואהבה. לשם הוא מכוון אותנו.

מאחלת לנו שנשכיל לראות מעבר לעולם התעתוע. שנצליח לראות ולחוש ולהרגיש את מה שקורה מאחורי הקלעים. שנקשיב למצפן הלב שלנו. כך נהפוך להיות יוצרים של עולם טוב יותר שלא מנוהל מהכאב והפגיעה ומההפרדה, אלא מונהג בעוצמתה של האהבה.

באהבה רבה

טובה