הכנה לפסח – תשפ"ה

פסח תמיד ריגש אותי כילדה. היה משהו חגיגי ומשמח בלילה הזה. תחושה של מלא אור! תמיד נהניתי להקשיב לסיפור של יציאת מצריים ותמיד דמיינתי איך אני עצמי צועדת איתם דרך הים שנחצה לשתיים. משהו בעונה, בהתחדשות, בניקיון – הרגשתי שהלב שלי מתפוצץ מהתרגשות.  זה החג שהיתה בו הכי הרבה תכונה והתרחשות. האפיקומן, הקושיות, והשירים. לא רציתי שליל הסדר ייגמר.

כשבגרתי חשבתי לעצמי כמה נפלא יכול היה להיות לחיות בתקופה הזו. לראות כל כך הרבה ניסים, להיות כל כך קרובה לקב"ה. לראות את משה רבנו! ממש קינאתי בהם. קצת התנחמתי כשלמדתי שבעצם כל היהודים היו במעמד הר סיני. טיפה זה חימם לי את הלב. בחג הזה היתה תחושה של התרגשות שלא היתה לי בגוף באף חג. בשנים האחרונות התגלו לי סודות מופלאים שמוצפנים בתוך ההגדה של פסח. בהגדה של פסח מסופר לנו איך לפסוח על העבדות ולצאת לחירות. היינו עבדים, קורבנות של המציאות, ועשינו מהלך של יציאה ממצרים בהנהגתו של משה רבנו, והמהלך הזה של יציאה של הנפש מעבדות לחירות מתועד בהגדה של פסח.

קריאת ההגדה מספרת לנפש בקודים מופלאים שהיא מבינה – איך לצאת מעבדות לחירות. עבדות במחשבה, עבדות לתפיסות עולם, עבדות לקשר לא בריא, עבדות לרגשות. אנחנו עבדים של המון דברים. יש דברים בהם העבדות עוד סמויה לנו ואנחנו כלל לא יודעים שאנחנו עבדים של הדבר. אנחנו כל יכולים לפסוע עוד פסע לכיוון לב חופשי ונפש חופשיה.

כדאי להגיע לליל הסדר עם ידיעה מה הדבר שאני רוצה לצאת לחופשי בו, כמובן שגם אם זה לא ברור ולא ידוע ממש, אפשר לכוון לתחושה שרוצים להרגיש. תדמיינו שזה תיאום ציפיות עם הנפש שרוצה אבל אולי פוחדת, חוששת, נמנעת משינוי. הנפש רוצה נופש אבל פוחדת משינוי ואז נותרת משועבדת. הנפש רוצה לצאת מהמדבר למרחב. כמה פעמים שכבר אנחנו קולטים שאנחנו במקום צר,  ובכל זאת אנחנו פוחדים לזוז ממנו?

ליל הסדר זה הלילה עם הכי הרבה אור בשנה. לילה זה חושך, וזה מייצג את מה שחסר לי, החושך יותר ממה שזה מה שחסר לי, זה המקום בו אני נמצאת בתודעת חוסר. בליל הסדר מגיע הרבה אור, יורדת אלינו תודעה גבוהה שממלאת את הכל סביבנו ואנחנו רוצים להכין את עצמנו, הכלי שאנחנו שמקבל את האור והשפע, לקלוט את האור הזה.

עד כה קראנו את הפרשות שמספרות לנו על יציאת מצרים, מעין תיאום ציפיות שכזה עם הנפש, לספר לה על הפוטנציאל האפשרי. הכנה מוקדמת אפשר לקרוא לזה. אז מגיע ערב ליל הסדר והדברים מתגשמים ואפשר לקלוט את האור הזה. איזה זכות יש לנו שיש לנו לילה כזה שמסוגל לשפעים שכאלה, ופותח לנו את השער לצאת מעבדות לחירות בדבר מסוים בחיים שלנו.

לליל הסדר אני מגיעה עם ידיעה של החוסר שלי אך עם החוויה הפנימית של מלאות. כלומר אני מגיעה אליו בתודעת יש ומלאות. הכוונה, אני פועלת עם התודעה הגבוהה שמגיעה בלילה הזה. התודעה של חוסר מצד המילוי שלו, כלומר שיש כבר מציאות שהחוסר הזה מלא, מאפשרת לי להכין את הכלי שלי לקבלת השפע והמילוי ואז אפשר לראות ניסים ממש. אז אפשר לראות כיצד אנחנו יוצאים מעבדות לחירות, מהגלות לגאולה בהרבה יותר פשטות.

רגע לפני שנראה כיצד ההגדה מספרת לנו את סיפור יציאת הנפש מעבדות לחירות, נזכור שעם הרבה אור יש הרבה טוב ויש גם הרבה בלאגן לפעמים. הרבה אור זה תענוג ולפעמים זה גם לא פשוט. פתאום מתעצבנים מדברים, יש חיכוכים מוזרים, דברים לא מתנהלים כפי שחשבנו – ולכן ממש חשוב להתכוונן לפני ולדעת שהלילה מסוגל לניסים וגם מסוגל להרבה ברדק. ככה זה בא – יד ביד ביחד.

ההגדה מספרת לנו על 15 שלבים של יציאת הנפש מעבדות לחירות: קדש, רחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רוחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה. את הכוונה אנחנו שמים ממש בהתחלה – לפני הקדש.

קדש, רחץ, כרפס, יחץ, מגיד – אלה חמשת השלבים ששייכים לראש, הכוונה לרעיון הכללי, עוד לפני שהוא מתחיל להתגשם. כי הכל מתחיל ברעיון. כמו בכל דבר אני צריכה לשים כוונה, למה אני מייחדת את הפעולות שלי – אני צריכה לדעת מה חסר ומה אני רוצה. איפה אני רוצה להתרחב מהמקום הצר שאני נמצאת בו. לאחר מכן ברחץ נוטלים ידיים, אני מספרת לנפש שלי שמה שיקרה פה זה שאני אגמל מהרגלים ישנים ואאמץ לעצמי הרגלים חדשים. העשייה שלי תשתנה בעקבות ההתרחבות הזו. כרפס מספר לנפש שלי, שבתחילה השינויים יהיו קטנים, השינוי יראה לי רופס, חסר משמעות ואולי אזלזל בו. אולי זה יגרום לתהות אם זו הדרך הנכונה, אם זה הדבר המתאים לעבוד עליו, אולי אני אמעיט מערך השינוי שיתרחש. כרפס אומר לנפש שלי – תהיי סבלנית, השינוי לא יגיע ברגע. יחץ, שוברים את המצב האמצעית, וזה מספר לנפש שלי שאין שלם מלב שבור. כלומר, שכדי לגדול למקום חדש משהו יישבר בדרך. אני מספרת לנפש שלי – תהיה שבירה וזה חלק מהעניין. אז מגיע המגיד – ומספר לנפש שלי, אחרי שיהיה שבר, כל המוגלה תצא ותצטרכי לעבד את זה ולדבר על זה, לחוות את הרגש ויקרו שם הרבה מאוד דברים שתעברי בדרך. כל מה שהיה נסתר בפנים, הטוב והפחות טוב – ייצא החוצה ויתגלה.

רוחצה, מוציא, מצה, מרור כורך – אלה חמשת השלבים ששייכים לתוך, לגוף. בהם אני מספרת לנפש שלי – תראו יהיו קשיים אבל את לא לבד. ברוחצה אני אומרת לנפש שלי, את לא לבד, בעשייה הזו שתעשי הקב"ה יהיה איתך. תייחדי את העשייה שלך אליו, לחיבור איתו. מוציא זו הברכה – המוציא לחם מהארץ. אני מספרת לנפש שלי שפירות עמלי – הלחם שמחבר הכל יחד לא חייב להגיע במלחמה. שיש אפשרות בה הלימוד יגיע בחמלה ולא במלחמה. שתהיה לי השגחה בדרך ושייסעו לי בדרך להוצאת הלחם = פירות עמלי, מארץ = מהרצון שלי. מצה – זה התמצית של הדבר, מה שמחזיק הרבה זמן, המהות של הדבר. אני מבקשת שהעמל שלי יהיה כזה שיהיה מחובר למהות שלו, לתמצית שלו ושתמיד יהיה עבורי ויסייע לי. מרור – אני מספרת לנפש שלי, את יודעת יהיו רגעים שתרגישי מרירות, רגעים שתראי את כל העוולות שעשית, את הדברים שהחמצת, את כל מה שלא נעשה והתפספס וזה יכאב, ותרגישי צער בדרך, וזה בדיוק מה שאמור להיות. אני מרגישה את הדינים, את הכאב. כורך – אומר לנפש שלי, אל תדאגי, יש המתקת הדינים, יש חמלה ויש מתיקות ויש אפשרות לתקן הכל. כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן. תיקון זה להסכים ללמוד מהדבר וכל מה שעשית עד כה נפש מתוקה שלי, מאפשר לך ללמוד מהדבר הזה ולצמוח ולהתפתח וזה מה שהקב"ה רוצה – שנראה את המתיקות שבדבר, את הטוב שבזה. כי הקב"ה הוא טוב ומיטיב ולפעמים במסע הזה צריך להסיר את הקליפות כדי להתחבר לטוב.

שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה – זה החלק השלישי והאחרון. זה השלב הכיפי של להנות מפירות העמל. שולחן עורך זה שלב המאכלים, בעצם הכלי מוכן ויכול לקבל את האור. צפון – מציאת האפיקומן – מה שהיה צפון מתגלה לי ואני נהנית מזיו השכינה. לא היינו יכולים להתחבר לזיו השכינה ללא שבירת המצה. ללא שבירה לא מתגלה האור. שבירה לא חייב להיות משהו היסטרי וסופני – שבירה יכולה להיות משהו קטן שאני מוכנה להביט בו וללמוד ממנו. הצפון זה בעצם להתחבר לכוכב הצפון שלי – אחרי שהיתה לי כוונה עכשיו הכוכב מראה לי את הדרך. ואז חשוב לעצור ולהודות על מה שניתן לנו, לזכור שזה לא אני ועוצם ידי, אלא הכל מהקב"ה. לזה נועד הברך וההלל – לברך על הטוב שניתן לנו ולהלל את הקב"ה על כך שנתן לנו את הדבר. זה החיבור שהתכווננו אליו מההתחלה. נרצה – זה החלק של השירה בסוף ליל הסדר ובו אנחנו אומרים לנפש – את הלימוד הזה שאת הולכת לעבור, האור שאת הולכת להוריד אל העולם, זיו השכינה שיתגלה, זה עבור כולם, הוא יאיר לכולם. הוא יביא ניגון שלם וחדש לעולם.

ההגדה מספרת לנפש שלנו שלצאת מעבדות לחירות זה לעבור דרך הלא מודע שלנו, להסכים לפגוש אותו ולהפוך לאנשים עם בחירה. בחירה זה חופש. כל זמן שיש חלקים לא מודעים בתוכי שמנהלים אותי, אני עבד שלהם. הם יכולים להגיע בצורת מחשבות, אמונות רגשות, פעולות. כך או אחרת אני עבד שלהם כל זמן שאין לי בחירה אם לפעול או לא. בליל הסדר אנחנו מספרים לנפש שלנו – את לא חייבת להיות עבד שלהם. את יכולה לשנות, לצמוח, להתרחב, להתפתח. זה לא תמיד קל, אבל זה תמיד נותן את התחושה הכי גדולה של מילוי ותכלית בעולם הזה.

מאחלת לנו שנצא מעבדות לחירות בנושאים קטנים כגדולים. שנדע שתמיד הקב"ה איתנו, תומך בנו, מלווה אותנו ומסייע לנו, וגם אם דברים נראים קשים ולא הוגנים בדרך, אולי מפגישים אותנו עם קשיים גדולים, הכל במטרה שנגדל ונצמח ונביא אורות חדשים ומבורכים לעולם.

חג חירות שמח

המאמר מוקדש לתמיכה בחטופים שכבר פסח שני מעבירים בחשכת המנהרות. שיסיימו את הלימוד שלהם וישובו אלינו ויביאו איתם אורות שיאירו לכולם את הדרך. מחכים לכם.

1. אבינתן בן דיצה תרצה (אור)
2. אביתר בן גליה (דוד)
3. איתן בן רות אדית (הורן)
4. איתן אברהם בן אפרת (מור)
5. אלון בן עידית (אהל)
6. אלקנה בן רוחמה (בוחבוט)
7. אריאל בן סילביה מוניקה (קוניו)
8. בר אברהם בן ג'וליה (קופרשטיין)
9. גיא בן מירב (גלבוע דלאל)
10. גלי בן טליה (ברמן)
11. דוד דיגו בן סילביה מוניקה (קוניו)
12. זיו בן טליה (ברמן)
13. יוסף חיים בן מרים (אוחנה)
14. מקסים בן טלה (הרקין)
15. מתן שחר בן ענת (אנגרסט)
16. מתן בן ירדנה עינב (צנגאוקר)
17. נמרוד בן ויקי (כהן)
18. עידן בן יעל (אלכסנדר)
19. עֹמרי בן ורוניקה אסתר (מירן)
20. רום בן תמר נעה (ברסלבסקי)
21. שגב בן גלית (כלפון)
22. תמיר בן חרות (נמרודי)
23. ביפין ג'ושי
24. פינטה נטפונג