פרשת פנחס – למשוך את השפע לחיינו

כוחה וחכמתה של האנרגיה הנקבית זה אחד הנושאים שעולם בפרשת פנחס דרך סיפורן של בנות צלפחד. בפרשה בני ישראל מחולקים לנחלות שיהיו בארץ כנען ואז מוזכר סיפורן של בנות צלפחד. לצלפחד היו חמש בנות, וכשהגי זמן חלוקת הנחלות צלפחד כבר לא היה בין החיים. המשמעות היא שבנותיו נותרות ללא נחלה כי ההלכה אמרה עד עוד נקודה שרק בנים יורשים את נחלות אביהם. בנות צלפחד עושות מעשה שבסופו הן מקבלות את הנחלה של אביהן ולא רק זאת, הן מביאות לשינוי בתורה שניתנה. הן משנות את החוקים עבור כולם.

שמותיהם של בנות צלפחד היו נעה, תרצה, חגלה, מלכה ומחלה. בכל השמות יש שורש שקשור לתנועה בעולם הזה. נעה זה ברור – תנועה, תרצה מלשון לרוץ, חגלה מלשון לחוג, מלכה מלשון ללכת ומחלה מלשון מחול. האנרגיה הנקבית היא אנרגיה שמתאפיינת בתנועה, זו אנרגיה שזזה ופועלת בעולם. הלבנה המייצגת את האנרגיה הנקבית גם היא זזה ומשתנה. רגע לפני שאמשיך חשוב לזכור ולהבין שאנרגיה נקבית יש בכל דבר, וכל דבר מורכב מאנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית. האנרגיה הזכרית והנקבית נמצאות בגברים, בנשים, בצמח ובכל חפץ שהוא. שמותיהם של בנות צלפחד מתאר את התנועה של האנרגיה הנקבית ודרך הסיפור שלהן אנחנו יכולים ללמוד כיצד פעולת אנרגיה נקבית בעולם.

אפשר לומר שלאנרגיה הנקבית שפועלת בעולם הזה יש שני מצבים. מצב אחד בו היא מחוברת לאנרגיה נקבית של העולמות העליונים, ומצב שני בו היא מחוברת לאנרגיה זכרית. שני המצבים מאוד חשובים, קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה. תנועה טובה בעולם היא תנועה שזזה בין שני המצבים האלה. המצב הראשון בו האנרגיה הנקבית התחתונה (זו שפועלת בעולם הזה) מתחברת עם האנרגיה הנקבית של העולמות העליונים (מצב א) זה מצב של התבוננות. כשאנחנו עוצרים ומתבוננים בדברים, לומדים אותם, חוקרים אותם. אנחנו לא בפעולה ממש בעולם הזה אלא במעין השהייה כדי לבחון את ההמשך. המצב שבו האנרגיה הנקבית מתחברת לאנרגיה זכרית (מצב ב) זה המצב בו אנחנו כבר פועלים בעולם ומצפים לקטוף את פירות עמלנו. זה נכון לכל דבר בחיים שלנו. אם אני רוצה למצוא בן זוג או בת זוג אני יכולה לקפוץ על כל אחד ולפעול ללא חשיבה, ואני יכולה לעצור ולחשוב מה נכון לי, מה אני מחפשת, מה הצרכים שלי וכו'. זה נכון גם כשאנחנו חושבים אם לעזוב עבודה – אנחנו עדיין בחשיבה האם זה נכון לי, מה האפשרויות שעומדות לפניי וכשכבר יש החלטה עדיין יש חשיבה איך לעשות זאת, מתי לעשות זאת וכו'. כלומר אנחנו משתהים – כמו שמים מסך – ושואלים שאלות. זה תהליך שנעשה באופן אינטואיטיבי ואולי כדאי שנהיה יותר מודעים אליו ולתנועה שהוא יוצר.

בסיפור הנחלות של בנות צלפחד אנחנו רואים שני סוגים של פעולה. הראשון הוא של אביהן שמייצג דרך אחת לפעול ולהשיג דברים בעולם (שלא כל כך מוכיחה את עצמה), ודרך שנייה שמייצגות בנות צלפחד שמוכיחה את עצמה יותר. בפרשת שלח לך, פרשת המרגלים, לקראת סופה מוזכר אירוע של אדם שבא לקושש עצים בשבת. הסובבים לא ידעו מה לעשות ופנו לקב"ה ושם ניתן פסק הדין לסקול אותו באבנים. הזהר הקדוש מספר לנו שבעצם מדובר בצלפחד.

רגע לפני שנבין מה קורה בסיפור הזה, חשוב להבין שבמצב ב' האנרגיה הנקבית נמצאת בצילה של האנרגיה הזכרית. במצב זה היא כמו תלויה באנרגיה הזכרית כדי שתעביר אליה את השפע האלוקי. זה יכול להראות כאילו היא פחותה ממנו, לעומת מצב א' שבו היא שווה אל האנרגיה הזכרית ונמצאת לצידה ולא תחתיה וזה יכול להראות כאילו האנרגיות שוות. הרעיון של להסתכל על האנרגיות בהשוואה ביניהן הוא טעות מיסודה. אנחנו צריכים לזכור שכל אחת מהן משפיעה את האיכויות שלה באופן ייחודי לה, ואנחנו לא מחפשים שהן ישפיעו באותו האופן אלא שהן יצרו הרמוניה שמביאה לתנועה בריאה בעולם הזה.

צלפחד – צל פחד – מפחד מהצל של האנרגיה הזכרית ומנסה לפעול באופן אגרסיבי כדי להביא לשינוי בסדרי עולם כך ומנסה להשוות בין האנרגיה הזכרית לנקבית. הפרשנות שלי למעשה שלו היא שהוא ניסה להבטיח שהנחלה שלו תמשיך לבנותיו. הוא ידע את ההלכה שהנחלה הולכת לבנים והוא ניסה לשמור על המורשת שלו. אך הפעולה שלו כמו באה מלמעלה וניסתה לשנות סדרי עולם בצורה כוחנית ואגרסיבית על ידי ניסיון להשוות שני דברים. כשאני מנסה להביא לשוויון בין דברים אני מסתכנת בכך שאני גם באותו הזמן מבטלת את הייחודיות של כל אחד מהם. הייחודיות יוצרת שוני, והניסיון להשוות דברים מבטל את הייחודיות של שניהם בסופו של דבר ופוגע בהרמוניה. אפשר לראות את זה ממש יפה כשאנחנו מסתכלים על החברה שלנו – כל אחד מביא את הייחודיות שלו ובדרך זו נוצרת תמונה שלמה. אם היינו מנסים לעצב כל אחד ככה שהם יהיו שווים – אנחנו היינו פוגעם בייחודיות ובמגוון ובהרמוניה שההבדלים מביאים איתם.

בנות צלפחד פועלות בדרך אחרת לגמרי! הן פועלות מלמטה, הן משתמשות בייחודיות שלהן בחכמה ולא רואות בה חיסרון. לאחר שאביהן מת הן לא פועלות מיד, עוברות שנים עד שהן פועלות. בזמן הזה הן נמצאות במצב א. הן לומדות, מתכננות, חושבות, בונות אסטרטגיה. הן לא שכחו את המטרה שלהן – לקיים את רצון אביהן לקבל את הנחלה שלו בארץ ישראל, אך הן פועלות באופן אחר לגמרי שכבר ידוע שגם הביא את התוצאות הרצויות. בזמן הזה שהן מחכות, הן לא פועלות כלפי חוץ. הפעולה שלהן היא פנימה. הן מתבוננות ומבררות את המצב ואז כשמגיעה השעה אז הן יוצאות ממקומן, מוכנות ומדויקות ועושות את הפעולה. הן עושות מהפכה של ממש. הן משנות תורה באופן שבו האנרגיה הנקבית יודעת לשנות דברים.

כשמגיעה שעת הפעולה הן ניגשות למשה רבנו ואומרות לו:

 וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה: {ב} וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: {ג} אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְהוָה בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: {ד} לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ: {ה} וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהוָה:

בנות צלפחד למדו את התורה ומצאו פרצה בחוק. הן באו אל משה עם עובדות שלא ניתן להתווכח עליהן: אבא שלנו מת במדבר, הוא עשה חטא של אדם יחיד ולא הפיל איתו עוד אנשים כמו קרח, ואין לו בנים. הן מגיעות עם שלוש עובדות שכל מה שנותר למשה לעשות זה להנהן בחיוב. זו כבר דרך נהדרת להתחיל שיחה – עם הסכמות. אז הן מגיעות אל הפואנטה ואומרות – אנחנו לא פונות עבורנו אלא בשם אבינו, אנחנו לא מבקשות את האחוזה עבורנו אלא עבור שם אבינו שתהיה לו המשכיות.

מהמדרשים אפשר ללמוד עד כמה הן היו חכמות:

בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן.

חכמניות הן – שלפי שעה דיברו….היה משה רבנו יושב ודורש בפרשת יבמין. אמרו לו אם כבן אנחנו חשובות תנה לנו נחלה כבן, ואם לאו  – תתביים אמנו

בנות צלפחד מגיעות אל משה ברגע הנכון – כשהוא דורש בפרשת יבמין. ייבום מדבר על כך כשאישה מתאלמנת, במידה ואין לה בן, אחיו של הבעל צריך לשאת אותה. וכאן כשכתוב בן הכוונה היא לבן ולבת. בעוד שבפרשת נחלות כשאומרים שהנחלה עוברת רק לבן הכוונה היא לבן ולא לבת. זו הפירצה שבנות צלפחד מוצאת והן אומרות למשה – אם כשאומרים בן הכוונה לבן ובת – אז תן לנו את נחלת אבינו, ואם כשאומרים בן מתכוונים רק לבן אז שתתייבם אימנו (ככה יש סיכוי לבן).

בנות צלפחד פועלות בחכמה, הן מבינות שכדי לעשות שינוי צריך לדעת למשוך נכון את האור. כדי למשוך את האור באופו הנכון חשוב להכין את הכלי לפני כן. כלומר ללמוד את הסביבה, ללמוד את עצמי, לבחון ולברר את הדברים. ככה מכינים את הכלי ואז כשפועלים את הפעולה בזמן הנכון האור מתלבש ישר בכלי ומהדהד את האדוות שלו לכל עבר. לפעמים אנחנו עוצרים חושבים בוחנים ומגיעים לפעולה ומגלים שזה עדיין לא היה הזמן הנכון או לא היתה הדרך שמביאה לפירות עמלנו, ואז יש לשוב ולעלות למצב א' ולבחון את הדברים שוב.