שלום בחילך שלווה בארמונותיך – פרשת כי תבוא

אדוות המים הנוצרות מפגיעת האבן, מספרות על הדהודי התנועה שעוררה האבן. כל תנועת האדוות מקורה באבן ששקעה לקרקעית ונעלמה מהעין. כך גם בחיים שלנו, האירועים שסובבים אותנו הם אדוות לתנועה שקרתה בתוכנו. האירועים בחוץ מספרים לנו על התנועה הפנימית בתוכנו. כשאנחנו רואים מציאות של נפרדות ותוקפנות, אלה אדוות מציאות פנימית בתוכי. זו מציאות של ניתוקים וחוסר קבלה של חלקים בתוכי, והעולם בחוץ מספר לי את הסיפור של מה שקורה בתוכי.

פרשת כי תבוא ממשיכה לפרט את מה שהתחיל בפרשת ראה, על הברכות והקללות וטקס הברית המחודשבין בני ישראל לקב"ה שיתקיים כשיכנסו לארץ ישראל. הפרשה נפתחת במילים "והיה כי תבוא" ובמילים אלה אנחנו מקבלים רמז למהות העבודה הנדרשת כדי לחוות את הברכות של החיים. והיה – אותיות השם המפורש י – ה – ו – ה שאחת הדרכים להבין אותו זה כמידת הרחמים. יש לפי היהדות חמישה עולמות: עולם העשייה שזה העולם בו אנחנו חיים, עולם היצירה שמיוחס למלאכים, עולם הבריאה שזה עולמן של הנשמות, עולם האצילות שהוא העולם שבו עדיין הכל באחדות פשוטה. והיה כי תבוא מרמזות על כך שקבלת ברכות החיים מהותה בחיבור בין העולמות השונים בתוכי, כי כל העולמות האלה נמצאים בתוכנו. כדי שנחוש את הברכה של החיים, המהות היא להרגיש את החיבור בין העולמות האלה בתוכנו, כשאנחנו עטופים במידת הרחמים.

הכאב הגדול של רבים מאיתנו בימים אלה הוא חווית ההפרדות ביננו לבין עצמנו. התפרטויות והתפלגויות והסתעפויות שנראה שאין להן סוף ואין להן מזור. כמו שנפתח במאמר זה – התמונה הזו שאנחנו רואים וחווים כל כך חזק הינה אדוות של התפרטויות התפלגויות והסתעפויות בתוך כל אחד ואחד, שמציאות זו משקפת לו בנקודה הזו של חייו. פרשה כי תבוא מספרת לנו מה צריך לעשות ומה הפעולות הנדרשות, כדי להגיע לחיבור בתוך עצמנו ובתוך עמנו. היה אתה השינוי שאתה מבקש לראות בעולם.

וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ:

וְלָֽקַחְתָּ֞ מֵֽרֵאשִׁ֣ית | כָּל־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם:

(דברים כו א-ב)

הפסוק השני בפרשה מספר לנו, עוד לפני שהוא מפרט את הברכות והקללות, שיש "לקחת כל פרי אשר תביא מארצך" ושים בטנא. השאלה שעלתה לי היא – למה דווקא בטנא? כדי להבין למה דווקא בטנא נסתכל משני כיוונים:

• טנא בגימטריה שווה ל 60 וכך גם המילה כלי שערכה הגימטרי הוא 60. כלומר המילה טנא צופנת בתוכה את משמעות הקבלה. הכלי מלא בפירות האדמה.
• יש בקבלה יש צופן מיוחד שנקרא אתב"ש. בצופן הזה יש היפוך אותיות כלומר כשיש א' שמים ת', כשיש ב' שמים ש', כשיש ג' שמים ר' וכך הלאה עד כ' שמקומה שמים ל' וכמובן גם להפך. המילה בטנא באתב"ש היא – שמחת.

כלומר כדי להגיע לחיבור הזה בין העולמות בתוכנו ולהרגיש את האחדות, אנחנו רוצים לבוא עם כלי שהוא שמחה. עכשיו זה קצת טריקי – כי עכשיו אני בלחץ רק מזה שאני אמורה לבוא בשמחה, וזה כבר מסרסת כל שמחה אפשרית. רק מחשבה שאני חייבת להיות שמחה כדי להרגיש חיבור עושה לי מלא ניתוקים בתוכי – אנחנו לא רוצים ולא יכולים להרגיש שמחה מתוך ציווי והוראה. שמחה זו הוויה עמוקה שמגיעה מתוך הודיה על מה שיש לי וראיית המלאות והטוב. שמחה אינה בהכרח מסיבה רועשת או להיות מוקף בהמון אנשים. שמחה היא המצב ההוויתי שאדם נמצא בו בכל סיטואציה בחיים שלו. איך הוא מסתכל באותו הזמן על העולם – האם הוא מסתכל על העולם מתוך תודעת חוסר ורע, או שהוא מתסכל על העולם מתוך תודעת מלאות וטוב.

וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֨אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַֽאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ:

וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

(דברים כו ג-ד)

בפסוקים הבאים מתואר שהכהן לוקח את הטנא ומניח אותו לפני מזבח השם. הטנא בצופן אתב"ש – הופך ל – צמחת. כלומר זו הדרך לצמוח. אז רגע לא להיבהל מזה שעכשיו אני חייבת להיות שמחה ולפעמים אולי אין לי מושג איך לעשות את זה, ואז גם איך אוכל לצמוח?? תחילה מראים לנו את תמונת הסיום – כמו כל תכנית אימונים טובה, שמים יעד שאליו רוצים להגיע ועכשיו מתחילים לפרט את הכללים כדי להגיע ליעד הזה. המשך הפרשה, העוסקת בקללות ובברכות, מתארת לנו מה הן אבני הדרך להגיע לזה.

בפרשה זו כשמתוארות הברכות והקללות, לא כתובים לנו דברי נחמה גלויים וברורים, בניגוד לפרשת בחוקותי, המופיעה בסופו של ספר ויקרא, שם יש קללות אך בסופן יש דברי נחמה לבני ישראל. וכך כתובים דברי הנחמה בפרשת בחוקותי:

וְאַף גַּם־זֹאת בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם:

וְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִֽהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵֽאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:

אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהֹוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד־משֶֽׁה:

(ויקרא כו מד-מו)

בפרשתנו, אין שום דברי נחמה וגם בזהר הקדוש אין גילוי עבורנו לגבי הקללות. אך רבי שמעון המתיקות בכה ושאל כיצד יוכלו דור אחרון לגלות (שזה בעצם אנחנו) לצלוח את הדברים שצפויים להם מבלי שיתגלו להם הסודות של הקללות? רבי שמעון וחבריו חששו שמא אנו נתייאש ונאבד תקווה. אז מגיע אליהו הנביא זכור לטוב ומגלה לרבי שמעון מעט – נגיעה קלה – כדי להשקות את הנפש במים שיחיו אותה. וכך מובא בזהר:

זהר חדש פרשת כי תבוא:

בֵּינְתַיִם עָבְרָה רוּחַ אַחַת וְהִפְרִידָה אוֹתָם, וְעָלָה אֵלִיָּהוּ בְּתוֹךְ גַּלְגַּל שֶׁל אֵשׁ, וְנִשְׁאָר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבָכָה וְנִרְדַּם עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה. בֵּינְתַיִם בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְאָמַר: קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתְךְ. אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בִּכְבוֹדְךְ. כָּל הַהַבְטָחוֹת וְהַנֶּחָמוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּתוּבוֹת בַּקְּלָלוֹת הַלָּלוּ.

בתוך הקללות מסתתרות הברכות וזה סוד נפלא ומנחם בפני עצמו, לדעת שבתוך הקללות יש את הברכות. איך נגלה את הברכות בתוך הקללות? זו שאלת השאלות. ובכן, רגע לפני שנענה על זה נבין למה בכלל אין כאן נחמות? למה בפרשה זו צריך לחפש את הברכות בתוך הקללות בשלב הזה ובפרשת בחוקותי הגישו את הנחמות בצורה ברורה וגלויה?

בפרשת בחוקותי העם אחרי מעמד הר סיני ולפני היציאה למסעות שיביאו אותם לארץ ישראל. כלומר העם עדיין צעיר, עוד לא חווה דברים, האמונה עוד לא הושרשה בו, היכולת להוציא ברכות מהקללות עוד לא התפתחה בו. כי ככה זה כשאתה בתחילת הדרך בדבר מסוים בחיים שלך. בהתחלה אתה לא מבין יותר מידי וצריך שתנטע בך האמונה תחילה, כי הדרך מפגישה עם אתגרים וקשיים והאדם צריך לדעת שיש מי שתומך בו ומסייע לו ושומר עליו. משגיח עליו. בפרשת כי תבוא נמצאים בני ישראל רגע לפני כניסתם לארץ ישראל, הם כבר בוגרים יותר מנוסים יותר והם כבר יודעים מה הכוחות והיכולות שעומדים לרשותם. לכן בשלב הזה, האמונה כבר יותר מושרשת באדם והוא כבר יכול לראות את הפוטנציאל הגלום בתוך המשברים שהוא עובר. הוא כבר יודע הרבה יותר שהמשבר יביא לגילוי חדש. זו הסיבה שאין כאן נחמות, כי חלק מהעניין של הצמיחה זה לדעת למצוא את הנחמה מתוך עצמך.

הטקס של הברית המחודשת בין הקב"ה לעם ישראל הוא מוזר. העם מתחלק לחצי וחצי – שישה שבטים על הר גריזים שהוא הר הברכה, שישה שבטים על הר עיבל שהוא הר הקללה – והלווים באמצע. כל פעם שנאמרת קללה מסתכלים להר עיבל ובכל פעם שנאמרת ברכה מסתכלים להר גריזים. כלומר, הברכה והקללה היא עניין של לאן אתה מסתכל. איפה נמצאת תשומת הלב שלך. ברכה או קללה זה עניין של נקודת מבט. איך אדם יצליח לראות את הברכה בדברים? זה תלוי במה הוא ממלא את הכלי שהוא. נאמר בתחילת הפרשה – כל פרי שתביא מארצך. כלומר, אדם יכול להגיד עכשיו הגעתי ליעד ועכשיו אתחיל לראות את הפירות של עמלי, וכאן מגלים לנו סוד נפלא. כדי להגיע עם כלי שמחה, תביא את הפירות שהשגת בדרך. אתה יכול כל הזמן להיות בציפייה שכבר יגיעו הפירות, או יכול לראות את הפירות שכבר יש לך. אם אדם כל הזמן בציפייה לפירות שיקצור, הוא בתודעת חוסר. כשאדם מצליח לראות את הפירות שיש לו כבר עכשיו ביד, פירות הדרך, הוא כבר ביעד.

כלי שלם, וכל אחד ואחד מאיתנו הוא כלי שמבקש להתמלא באור ובשפעים הנהדרים שיש, זה כלי שבוחר לראות את המלאות שהוא. כי החופש האמיתי הוא בבחירה לראות את עצמי, ואת האחר ואת העולם, בכל רגע ורגע, ככלי מלא באור ובשפע. זו השמחה העמוקה – זה הדבר אליו הנשמה שלנו משוועת אליו.

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:

לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ

(תהלים קכב ז-ח)

שלום בחילך – כשהכלים (היפוך ח' וכ') שלמים,

שלוה בארמונותיך – הנשמה יכולה לשכון בתוך הגוף בשלוה.

למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך – ואני עושה את העבודה הפנימית הזו של שלום פנימי בתוכי לא למען עצמי, אלא למען אחי ורעי.

*תודה לפאני היקרה שהזכירה לי בשיעור שהתקיים את המשך הפסוק שסוגר באופן מושלם את המסר שמבקש לעבור דרך המילים האלה.

מאחלת לכל אחד ואחד מאיתנו שנדע לחיות בשלום פנימי, שנראה את הפוטנציאל של המלאות שיש בכל דבר ודבר, ואז נוכל לבחור לראות את הברכות ותהיה אחדות מופלאה בתוכנו וביננו.

באהבה רבה

טובה

מוקדש לכל החטופים שישובו במהרה אל משפחותיהם ונראה את האחדות בין הנשמות של ישראל המבקשות להיות זו עבור זו.

מוקדש לשיבתה של היימנוט קסאו.

לשמירה על החיילים שלנו ששומרים עלינו בזמן שאנחנו לומדים איך לפעול באחדות, ומלמדים אותנו איך לפעול באחדות.

ולרפואת כל הפצועים בגוף ובנפש.