ספירת העומר תשפ"ה – ארבע וארבעים ימים לעומר – הגבורה שבמלכות
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום ארבעה וארבעים ימים שהם שישה שבועות ושני ימים לעומרלַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ, סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַרְכֶּךָ, בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא.נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם.חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ.יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת.בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה הגבורה שבמלכות וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וַעל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹתֵינוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ, מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
המלכות כולה עוסקת ברצון לקבל. זה קשוח שהחומר ממנו אדם עשוי הוא הרצון לקבל. כי הרצון לקבל הוא כל כך חזק אך אם הוא לא עושה השתוות הצורה לבורא, אז כל הקבלה כמו לא נתפסת. השתוות הצורה זה אומר שאנחנו צריכים להפוך את הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת לתת. הנתינה זו ה"תכונה" של הבורא. אז כשהרצון לקבל הופך להיות לקבל על מנת לתת אנחנו משתווים לבורא ויכולים להנות ולהתענג על השפע שמגיע.
יש הרבה בעיות עם קבלה שמנסה למלא לנו את הצרכים, ואחת הבעיות היא שלא רק שאנחנו מקבלים אלא גם יש לנו כל מיני התניות. אני רוצה יחסים טובים עם הילד שלי אבל בראש שלי, בסיפור שלי, כדי שזה יקרה אני צריכה שבעלי יחזור כל יום בשעה 16:00, ושהילד שלי יסדר את התיק ו… עוד מלא דברים שאני צריכה שיתקיימו כדי שתתאפשר קבלה אליי. כלומר הקבלה נעשית מצומצמת מאוד ולכן קשה לנו להרגיש עונג. מצד אחד אנחנו צריכים לדייק את הקבלה שלנו ומצד שני אנחנו לא רוצים שהיא תהיה מצומצמת וצרה מידי, וגם והכי חשוב שאני אוכל לתקשר את הצרכים שלי קודם כל לעצמי.
זה הסיפור של הגבורה של המלכות. הצמצום, ההתגברות על היצר, הגבולות שאני שמה כשאני מקבלת. לפעמים לא נעים לנו כל כך – שלא רק שנותנים לי, עוד ברוב חוצפתי יש לי דרישות ובקשות. הרי קבלה זה דבר שהוא מבוזה אצלנו, אין לה את ההערכה הנדרשת על החשיבות שלה. אז עוד לבוא עם עוד צרכים ובקשות – זה כבר ממש לא לעניין. שם אותי בדרגת הזדקקות גבוהה יותר.
הגבורה שבמלכות מגלה לנו, שזה מה זה בסדר שיש לנו צרכים ושהם אפילו צריכים להיות מדוייקים. זה ממש בסדר שאני בוחרת ובוחנת ובוררת מה נכון לי ומה לא. היא מגלה לנו שזו ממש אחריות שלי לדעת מה נכון לי ומה לא. בוודאי שאנחנו רוצים להתרחב מהמקום הזה הצר, אבל ההתרחבות היא לאו דווקא בלהיות מסוגלת להיות פחות בררנית בצרכים וברצונות שלי. אלא להתרחב ביכולת לתקשר את הדברים החוצה, להסביר לאחרים, ולא מתוך ציפייה שימלאו לי את הצרכים או יתחשבו בי. כדי להצליח בזה אני צריכה קודם כל ללמוד לתקשר לעצמי את הצרכים שלי, אני צריכה לתת להם הכרה ולאהוב אותם בלי שיפוטיות וביקורת. אז אני יכולה לדייק את הצרכים שלי, לא כדי לצמצם או להגן על עצמי כמו שבדרך כלל אנחנו נוהגים, אלא כדי שאני אוכל להכיר את עצמי יותר טוב ואז אני אוכל להוריד הגנות ולהתרחב מול האחר – והלבבות מתרחבים זה אל זה ומתחברים.
הגבורה שבמלכות אומרת לנו – אל תטעו לחשוב שביטול הרצון שלכם מול אנשים יביא לקשרים חבריים עמוקים עם אנשים. זה לא יקרה כי הרצון הוא דבר כל כך חזק עד שאיך שהוא מתי שהוא בזמן הכי לא מתאים הוא ישמיע את קולו, וזה לא קול נעים. מה שיביא לקשרים עמוקים יותר ואינטימיים יותר, זה העובדה שהתרחבתי ואני כבר לא מאויימת מרצון של אחרים, אני יכולה להקשיב לשלהם כי שלי מאוד מדוייק לי.
מוקדש לשיבתה של היימנוט עם כל יתר חטופי ישראל
