פרשת חקת – להתמסר לכח המים

וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם (במדבר כ' א')
בפרשת חקת אנחנו נפרדים ממרים.
מרים, האיכות הנשית בשלישיית האחים המופלאה הזו – משה אהרון ומרים – מביאה איתה את האיכות של מים. שמה של מרים מכיל בתוכו את המילה מים, וכן לאורך כל מסע בני ישראל במדבר מלווה אותם הבאר של מרים. מרים מגלה לנו את האיכות הנשית שקשורה למים.
שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הֵן: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. 
וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִיתְּנוּ עַל יָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: 
בְּאֵר, וְעָנָן, וּמָן. בְּאֵר — בִּזְכוּת מִרְיָם, עַמּוּד עָנָן — בִּזְכוּת אַהֲרֹן, מָן — בִּזְכוּת מֹשֶׁה. 
מֵתָה מִרְיָם — נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם״, 
וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה״
המים יש להם איכות נפלאה של לשטוף, לנקות, להסיר את הלכלוך. ומים גם מציפים. מעלים לפני השטח את מה שחבוי. אלה שתי איכויות שמשלימות זו את זו. בים המלח כשיורד גשם, החקלאים יוצאים ומשקים את השדות. הגשם שיורד מציף את האדמה ומעלה את המלחים למעלה, מה שעלול לפגוע בגידולים. החקלאים שוטפים במים את האדמה בזמן הגשם כדי לשטוף את האדמה מהמלח. אותו חומר שבו זמנית עושה שתי פעולות שונות.
הגוף שלנו בנוי מ 70% מים כך שגם האיכויות האלה נמצאות בנו. לעיתים אנחנו מוצפים ברגשות ולא יכולים לראות בבהירות. אז כשהמים זולגים לנו מהעיניים הם שוטפים את מה שמפריע ויש התבהרות. אנחנו רוצים ללמוד איך להנות מהנביעה הפנימית שיש בנו, מהבאר שיש בתוכנו מבלי שנוצף ממנה ואז נצטרך לעבוד בלנקות את ההצפה. זה גם ממש אחלה להיות מוצפים לפעמים ולתת למה ששקע בעומקנו לצוף ולהתנקות. גם את זה כדאי שנלמד איך לעשות.
המים אין להם אחיזה בדבר, אז איך הם משפיעים את השפעתם? הם מתמזגים עם הדבר. מקבלים את התדר שלו. זו ההצפה. כדי לשטוף ולנקות עליהם להביא את התדר שלהם ולהדהד אותו בחזרה לדבר שאיתו הם התמזגו. ההתמזגות מאפשרת את ההצפה, נותנת מקום לדברים לצוף, והניקוי מגיע מעצם הדהוד התדר לתוך אותו החומר. ואיך זה נראה בחיינו? את זה מרים מלמדת אותנו היטב.
מרים חיה בעמה, היא היתה איתם בעבדות, היא נולדה במצרים, היא לא יצאה ממצרים עד היציאה עם כל עם ישראל. מרים החזיקה תדר של אמונה לכל אורך הדרך. היא היתה עם העם שלה ובתוך כל זה החזיקה תדר של אמונה. כדי להאמין שיכולה להיות מציאות אחרת, צריכים להיות ערים לכך שהמציאות הזו היא אינה המציאות הרצויה. כלומר היא הרגישה את הכאב של העם, הרגישה את הצרות שיש במקום שבו הם נמצאים. היא התמזגה עם הכאב ונתנה לו לצוף. אפשר היה לראות אותו, וזה דרוש כדי שתוכל להתעורר האמונה. היא הרגישה את הכאב נתנה לו מקום ואז היה באפשרותה להדהד ריפוי.
במדרשים מסופר שעמרם אבי אהרון ומרים עזב את יוכבד בטענה שגם כך הילד שיוולד יומת אז לשם מה לחיות יחד? איזה מקום כואב להיות בו. תחתית הבאר של הייאוש. מרים, מזהה את הכאב והייאוש, מרגישה אותם, ומהדהדת תדר אחר ושוטפת את התדר של הייאוש. היא אומרת לאביה – הגזירה שלך קשה מהגזירה של פרעה. וכך כתוב במקורות:
"אבא, קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. 
פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא. 
פרעה הרשע - ספק מתקיימת גזרתו. ואתה צדיק - בוודאי שגזרתך מתקיימת."

מה שאכתוב עכשיו אינו נתמך בשום מקור, ואני כותבת את הדברים כפי שאני מרגישה אותם. בפרשת בהעלותך מסופר שמרים עושה חטא ומדברת רעה על משה.

וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹדֹ֛ות הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח (במדבר יב' א')

במדרשים מסופר שמשה פרש מאשתו ציפורה, ושכאן בעצם מרים מדברת רעה על ציפורה ומשה. ובכן אני רואה את הדברים אחרת. משה היה אדם של אהבה, של חסד, של התבטלות עבור האחר. בוודאי אהב את ציפורה ורצה להיות איתה אך איך אפשר לנהל זוגיות כאשר את כל כולך מסור למשהו אחר? ציפורה היתה כמו האישה השנייה והוא פרש מהחיים עם ציפורה. יש בזה הרבה מאוד כאב וצער. כשמרים מבינה שזה המצב בין משה לציפורה, הכאב והצער מהדהדים אליה. היא מרגישה אותם. מרים אהבה את משה אהבה טהורה ואמיתית, וכנראה הקירבה הגדולה והאהבה הגדולה הקשו עליה להדהד תדר אחר. כשמרים הרגישה את ההצפה הזו, היה קשה לעשות את ההפרדה ולהדהד תדר אחר. הצער פשט בתוכה. לכן אז היא מוצאת החוצה מהעם וחולה בצרעת (מלשון צער) וכולם מחכים שהיא תתרפא מהצער שפשט בה כדי שתוכל להדהד תדר מרפא בחזרה. הקירבה הגדולה והאהבה האינסופית הקשו עליה להדהד את התדר הדרוש, והיא הוצפה בעצמה בתדר שחשה. הקב"ה נותן לה מתנה ומאפשר לה לצאת ולהתרפא ולהתנקות מהתדר.

אנחנו מחוברים בחוטים לא נראים, חוטים עדינים של אנרגיה הזורמת ביננו. אנחנו מושפעים מהאנרגיה הזו ומשפיעים איתה. לפעמים אנחנו יכולים להרגיש עצבות ולא להבין למה אנחנו מרגישים אותה, או כעס שלא ברור לנו מה שורשו. לפעמים המקור לרגש נראה לנו ברור אבל בעצם מה שברור לנו מתלבש על מה שלא גלוי לנו. לכן חשוב ממש שנלמד להדהד את התדר שאנחנו רוצים שיהיה בחיינו על הסביבה. כשאנחנו קולטים תדר מסוים, רגש מסוים, אנרגיה מסוימת, שמורידים אותנו ומפריעים לנו, כדאי מאוד שנזכור שאנחנו מרגישים את זה כדי שזה יתנקה, ובכך שאנחנו מסכימים להרגיש ואז להדהד משהו אחר בחזרה אנחנו שוטפים את המלח מהאדמה.

השאר תגובה