להגיע לסוף הטוב – פרשת תרומה
התנועה שלנו בחיים האלה מגיעה ממקום שבו אנחנו נמצאים בחוסר נוחות, ומבקשים להגיע למקום אחר. מבקשים לעצמנו שינוי. משהו חדש או אחר, וזה הכוח המניע אותנו קדימה. אנחנו רוצים לקבל משהו, והרצון הזה לקבל מאפשר לנו להתעורר לפעולות ועשייה בעולם הזה. לפעמים אנחנו מצליחים להגיע לנקודה שסימנו לעצמנו ולהרגיש מלאות, לפעמים לא, לפעמים ליד. הרבה פעמים אנחנו יכולים להגיע לנקודת הסוף שהגדרנו לעצמנו, ולקוות לתחושת המלאות הזו שחיפשנו, ואז אכן נרגיש את המלאות הזו והיא תברח לנו ותעלם מהר מאוד ונחוש שוב ריקנות.
בפרשת תרומה בספר שמות, משה רבנו עדיין על הר סיני ועכשיו הוא מקבל הנחיות ברורות ומדויקות מאיזה חומרים יש לבנות את המשכן ובפרטי פרטים כיצד יש לבנות אותו. בזה עוסקת כל הפרשה. מעט תמוהה כל ההתעסקות המפורטת הזו עבור משהו כה זמני שיעמוד לרשות בני ישראל בתקופתם במדבר, ועם ההגעה לארץ המובטחת, יבנה במקומו בית המקדש. הפרשה פותחת בכך שבני ישראל יקחו מאיתם תרומה ומפורטים כלל החומרים ולבסוף נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בעצם יש פה רמיזה למה יש בסוף הדרך, בסוף הדרך התפנה עוד מקום לקב"ה בתוכנו, כלומר הורדנו עוד חסמים והלב נפתח לאהבה. הקב"ה הוא אהבה – והוא מגלה לנו שבסוף, בארץ המובטחת, כשנגיע למקום שלנו, שם נרגיש את הלב נפתח לעוד אהבה, לעוד גוונים ופירושים של אהבה.
סוף שממלא אותי בטוב בשמחה ובאהבה, מתחיל בהתכווננות פנימית לקבל אהבה ולהשפיע אותה בגוונים חדשים על הסביבה. שיתגלו גוונים חדשים ונוספים של אהבה. מעין התכווננות פנימית שהסוף יהיה אולי סוף עבורי, אך יהדהד הלאה בגלים של אהבה, זה הופך אותי למשפיעה. אני רוצה לקבל משהו ולהשפיע איתו וזה מה שמביא לתחושת מלאות שנשארת. הקב"ה אומר לנו, בארץ המובטחת לכם, במקום שבו אתם תרגישו שהגעתם למקום שלכם, מה שהופך אותו למקום שלכם זה שתתקרבו עוד קצת אל עצמכם. תסירו עוד מחסום אחד שסגר על הלב. כשאתם מתקרבים אל עצמכם, אתם מתקרבים אליי, ויכולים לחוש את האחדות המופלאה שמסתתרת בתוך החומה.
אחד הדברים שמגבילים את האפשרות להנות מסוף טוב הוא הוא עצם העובדה שאנחנו מצמצמים לרעיון אחד של מהו הסוף. הסוף הטוב תלוי ביכולת שלי לשחרר את התפיסה שלי לגבי מהו הסוף הטוב. ככל שאני יותר מרפה וסומכת על הדרך שתוביל אותי למקום אליו אני אמורה להגיע, כך אני גם אהנה יותר מהדרך וגם אגיע באופן מלא ושלם יותר לנקודת הסיום של הדרך המסוימת. בעצם אם נזכור שהתוצאה בסוף היא לא הבחירה שלי, אלא היא שכר הלימוד על הדרך שלי, אני אשים את תשומת הלב על הדרך ולא על הסיום. אנחנו רוצים להחזיק תמונת סיום. כשתמונת הסיום מתחברת לתחושות ורגשות שאני מבקשת להרגיש, אני פותחת את אינסוף האפשרויות של האהבה לעבור דרכי. אני רוצה להחזיק בראש שלי שסוף הוא תוצאה של הדרך ולכן עליי לדעת לכוון את עצמי בדרך.
הדרך מחזיקה בתוכה את החיכוכים שיהיו לי, את הקשיים שאחווה, את הדילמות והקונפליקטים. הדרך מחזיקה בתוכה את המפגש עם הנקודות בתוכי שבהן הדברים נתקעים או סוטים מהמסלול, ועליי למצוא את הדרך ללכת באופן הישר עבורי שיוביל אותי אל הנקודה אליה הלב שלי מבקש להגיע. בעצם אפשר לדמיין את זה כמו מהלך שבו עלינו לכייל את המצפן הפנימי שוב ושוב כדי לצלוח את הדרך כך שתקרב אותנו לנקודה הפנימית בתוכנו.
פרשת תרומה נפתחת בחומרים מהם יהיה בנוי המשכן, וכל אחד מהם הוא עוד מורה ומנחה שיש לי בדרך. החומר הוא אכן חומר כאן בעולם הזה, אך יש לו משמעות רוחנית גבוהה. וכך זה כתוב בפרשה:
וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃(שמות כ"ה ג-ח)
תְּכֵלֶת זֶהוּ כִּסֵּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, וְכָתוּב (יחזקאל א) וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. מִשּׁוּם שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ כְּרִיכוֹת לַצִּיצִית, וּכְשֶׁנֹּגַהּ לוֹ הוֹפֵךְ לְגָוֶן יָרֹק, כְּגָוֶן כַּרְתִּי, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְאֵילָךְ מַתְחִיל זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּנָּה גָּוֶן תְּכֵלֶת מִכְּמוֹ שֶׁהָיָה, וְלָכֵן אָסוּר לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת בַּלַּיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹלֵט אוֹתוֹ גָוֶן תְּכֵלֶת בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְנִתְּנָה רְשׁוּת לַחֲטֹף נֶפֶשׁ בְּלִי מִשְׁפָּט. שֶׁהֲרֵי מִשְׁפָּט לֹא שׁוֹלֵט בְּאוֹתוֹ זְמַן. כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר וּמִתְעוֹרֵר הַיָּמִין שֶׁלְּמַעְלָה, יוֹצֵא אוֹתוֹ הָאוֹר וּמַגִּיעַ עַד הַתְּכֵלֶת הַ את וּמִשְׁתַּנֶּה מִכְּמוֹ שֶׁהָיָה, וְאָז שׁוֹלֵט עָלָיו וְנִדְבָּק בּוֹ כִּסֵּא קָדוֹשׁ אַחֵר. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְאֵילָךְ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע.(זהר תרומה קל"ח)
כשעוברים את המשבר שבדרך והדרך נפתחת, מתגלה אור חדש ושפע חדש. ארגמן ותולעת שני ושש הם הכוחות בתוכי שמנחים אותי כיצד לעבוד עם השפע הזה שמתגלה. כיצד לאחוז בו ולדבר אותו, כיצד לפעול איתו. כי השפע יכול גם לעוור אותי ולהסיט אותי מהדרך, ואני רוצה לזכור בכל רגע שחווית המלאות וההתרוממות שאני מרגישה כששפעים חדשים מגיעים אליי, שפעים בצורת תובנות, עשייה מסוימת, אולי ממון, אולי פריצת דרך חברתית, אלה אורות שניתנים לי. אני רוצה לזכור שהשפע הזה היה שם כל הזמן ואני בסך התרחבתי.
עיזים זה העוז להתגבר על כל היצר שלי שמסיט אותי מהדרך. בסופה של הדרך אני רוצה להדהד טוב ושפע לעולם, והיצרים האנושיים שלי מסיטים אותי מהדרך. בדרך יהיו עורות אילם ועורות תחשים ועצי שיטים – נקודות בהן אהיה בעיוורון ובאילמות ולא אהיה מחוברת לתחושות הפנימיות שלי כלומר לא אהיה מחוברת לנקודה שלי הפנימית, כי יש הרבה הסחות דעת בדרך. וגם יהיו עצות שיביאו אותי למעשה שטות, כי ככל שאני יותר עמוק בדרך ככה אני מעמיקה לפגוש את הקליפות שסובבות את הלב, והן יותר ויותר מבלבלות אותי. האנשים סביבי משקפים לי (לא במודע כמובן) את הקליפות שלי ומזמינים אותי להתבונן בהן. אני צריכה לקרוא בין השיטין, לא לקבל את האמירות כפשוטן אלא להבין מה זה מהדהד לתוכי ולהסכים לפגוש את עצמי עם הכאב והפחד והכעס וכל שאר הרגשות והמחשבות שמתעוררות.
הדרך הזו היא לא קו ישר, היא קו במתעגל ומתקפל ומחזיר אותי לפעמים אחורה והכל מתוך רחמים גדולים שנוכל לחזור ולצעוד ולגלות את השביל המיוחד שלנו. אנחנו פועלים ושבים וכך שוב ושוב אך לעולם איננו חוזרים לאותה נקודה, תמיד כשנחזור אחורה נחזור לנקודה אחרת, גבוהה יותר, מחוברת יותר לעצמי. כשאני זוכרת שהפעולות שלי בדרך הן אלה שיביאו אותי אל הסוף הטוב, אף אם הוא איננו תואם את הפרשנות שלי לטוב, אני יכולה להרפות ולהנות מהדרך.
יש משפט בזהר הקדוש שאומר שהחלום הולך בעקבות החולם. העולם הזה הוא עולם החלום ואנחנו החולמים בו. הפרשנות שאני נותנת לאירועים בדרך, הפרשנות שאני נותנת לסוף הם הולכים אחריי ולא אני אחריהם. בכל דבר אפשר למצוא את נקודת האור ואת נקודת החושך – ואני מבקשת להתחבר לנקודת האור ולראות את הטוב בכל נקודה ונקודה וגם להתחבר לטוב שיש בנקודת הסוף והפירוש הזה ילך בעקבות מה שעיני בוחרות לראות ומה שאוזני בוחרות לשמוע ומה שליבי בוחר לחוש.
מאחלת לנו שנדע לכוון את עצמנו ולברור את מאורעות הדרך, ולהתחבר לטוב ולהרפות אל מול התוצאות ולדעת שזו התוצאה הטובה ביותר עבורנו. שנזכה לשפעים גדולים וטובים בשלל הגוונים של האהבה ושיזינו את כל מי שנצרך להם.
המילים האלה וכל הכתוב לעילוי נשמת יוסף כהן שהחזיר את נשמתו לבורא