המרחק בין קללה לברכה – פרשת ראה

הפסוק הזה קודם כל מספר לנו היכן אנחנו נמצאים במרחב הזמן והמקום האינסופי. כמו שיש לנו במתמטיקה שלוש נקודות ציון כדי לתאר נקודה במרחב, מה שנקרא X Y Z. כך יש לנו שלוש נקודות ציון שממקומות אותנו במרחב היקומי. הנקודות האלה נקראות עולם שנה נפש. או בראשי תיבות עש"ן. עולם זה המקום בו הנשמה ממוקמת, שנה הכוונה הזמן אך לא כפי שאנחנו תופסים כאן בעולם שלנו זמן אלא זמן מלשון סוג ההארה הרוחנית המתקבלת – ההארה המשתנה, והנפש זה המדרגה הרוחנית בה נמצאים (סליחה מראש על חוסר דיוקים אם יש בתיאור המושג). באמירה הזו הקב"ה אומר לבני ישראל היכן הם יהיו מבחינת עש"ן כשינתנו להם הברכה והקללה. הם יהיו במצב שהם רואים את הדברים בגלוי, כשהאני התחתון מחובר לחלק הגבוה שלהם – זה המקום. הם יהיו בפנים מול פנים כלומר הנפש תהיה במצב שהדברים לפניה ולא מאחוריה, כלומר תהיה דרגת ידיעה, והזמן הוא הארת היום הכוונה הארה של גילוי. אז תינתן הברכה והקללה. כלומר הברכה והקללה ניתנות במקום גבוה של האדם, וזה המקום בו הוא נמצא עם כניסתו לארץ ישראל.

ואני לא יכולתי שלא לשאול – למה לתת קללה??? בשביל מה? מה נפיק מזה? כלומר הקב"ה נותן לי משהו והקב"ה הוא טוב ומיטיב אז זה כנראה משהו טוב. וחשוב גם לשים לב שכשניתן לי משהו יש לי בחירה אם לקחת או אם לא לקחת אותו. ניחוש קטן, ספוילר להמשך – כדאי לקחת את הקללה. קללה מתחילה באות ק שהיא האות היחידה שיורדת מתחת לשורה (נניח כרגע לאותיות הסופיות). כלומר האות ק מסמלת ירידה למטה, והאות ל' היא בדיוק ההפך – היחידה שעולה מעל השורה. כלומר הקללה משמעותה שיש ירידות בחיים שלנו אך המטרה היא לא להפיל אותנו אלא לאפשר לנו לעלות יותר גבוה. עוד נחזור לזה בהמשך.

ישנם שני הרים הנמצאים זה מול זה – הר גריזים והר עיבל. הר גריזים הוא הר הברכה והר עיבל הוא הר הקללה. כך כתוב בפרשה. ניסיתי להבין במפות היכן נמצאם ההרים האלה ואולי זה לא מידע מדוייק, אך מהמפות ניכר שאם עומדים עם הפנים לירושלים, הר גריזים נמצא לימיני והר עיבל נמצא לשמאלי. וירושלים, לב הפועם של העולם, נמצאת באמצע. הטקס המיועד להתקיים עם הכניסה לארץ נראה כך שחצי מהעם נמצאם על הר גריזים וחציו השני נמצאים על הר עיבל. ביניהם, נמצא ארון הברית מוקף בכהנים וסביבם הלויים, וכל פעם שנאמרת ברכה הם פונים להר גריזים ובכל פעם שנאמרת קללה הם פונים להר עיבל.

זה טקס של הברית בין הקב"ה לישראל. ומהי הברית? כל הזמן אני שואלת את עצמי מה היא הברית? אם נסתכל על ברית מילה נראה שבעצם אומרים לאדם – אתה בצלם אלוהים אתה פאר הבריאה אך יש בך עדיין עורלה – קליפה ויש פעולות שאתה צריך לעשות כדי להוציא את זה. הרי הקב"ה יכול היה לברוא את האדם ללא עורלה אם היה רוצה כן, אך הוא השאיר לאדם תזכורת שעליו לעשות פעולות של הורדת הקליפות החוצצות בינו לבין הקב"ה. וזו הברית אם אני לא טועה ומטעה – הברית זה שהוא שומר ומגן ומסייע בידנו, בזמן שאנחנו עושים את מה שצריך לעשות כדי להסיר את הקליפות ולשחרר את הניצוצין הקדישין המסתתרים בהן. הניצוצות האלה אלה ניצוצות של נשמה שנפלו לקליפות עם חטא האדם הראשון.

ומה הוא אומר להם בטקס הזה? הוא אומר להם – תקשיבו ארון הברית – הלב שבו מונחת הברית – הוא מוקף בכהנים שהם הכנות והאמת, והוא מוקף בלויים שהם הניגון והשמחה. הוא אומר להם, כמו שארון הברית הוא הלב בעולם הזה, כך הלב זה המרכז של הגוף, שם יש את האמת ואת ניגון השמחה והאהבה, והלב הזה הוא מחובר למוח ונאחז בו, והלב הזה הוא מזין את כל האיברים שלכם בגוף. רבי שמעון בספר הזהר הקדוש מתאר לנו איך זה עובד בעולם הזה. שלמעשה העולם הזה הוא השתקפות של העולמות העליונים. שכל הבריאה כאן היא דוגמה של העולמות העליונים וזו מתנה גדולה עבורנו לדעת שכל דבר שאנחנו מסתכלים עליו כאן מספר לנו משהו על העולמות העליונים והכל כמו אדוות סביב הנקודה העליונה. בפיזיות הלב של העולם היא ירושלים וכל שאר העולם הסובב אותה הוא כמו איברים הניזונים ממנה, ובגוף האדם הלב הוא המרכז והוא מזין את כל האיברים. וכך מובא בזהר:

זהר שלח לך קסא עא

בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם בָּעוֹלָם, הִתְקִינוֹ כְּדֻגְמָה עֶלְיוֹנָה (מכבדת), וְנָתַן לוֹ כֹּחוֹ וְתָקְפּוֹ בְּאֶמְצַע הַגּוּף, שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה הַלֵּב, שֶׁהוּא חֹזֶק (ומזון) כָּל הַגּוּף וּמִשָּׁם נִזּוֹן כָּל הַגּוּף. (וכל אותם איברים שבגוף משם נזונו) וַהֲרֵי הַלֵּב אָחוּז וּמִתְחַזֵּק בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה (ואחוזבו), שֶׁהוּא מֹחַ הָרֹאשׁ שֶׁשּׁוֹרֶה לְמַעְלָה, וְזֶה נִקְשָׁר בָּזֶה.

וּבְצוּרָה זוֹ הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וְעָשָׂה (אותו) גוּף אֶחָד, וְהִתְקִין אֵיבְרֵי הַגּוּף סְבִיב הַלֵּב, וְהַלֵּב שׁוֹרֶה בְּאֶמְצַע כָּל הַגּוּף. וְכָל אוֹתָם אֵיבָרִים נִזּוֹנִים מֵאוֹתוֹ לֵב, שֶׁהוּא חֹזֶק הַכֹּל, וְהַכֹּל בּוֹ תְּלוּיִים. וְאוֹתוֹ לֵב נִקְשָׁר וְנֶאֱחָז בַּמֹּחַ הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹרֶה לְמַעְלָה.

הקב"ה מגלה לבני ישראל, שכשמגיעים לארץ ישראל, בגלל שזה מקום כל כך גבוה רוחנית, לא תהיה בהכרח נחת. נראה לנו שהמקום הזה שאנחנו מחוברים לרצון הגבוה והמהותי שלנו, הוא מקום של גן עדן, של לשבת על זרי הדפנה. אבל לא כך הוא הדבר. במקום הזה פוגשים כאבים ופוגשים קשיים, והעניין הוא לא עצם המפגש הקשיים האלה, אלא האופן שבו נפעל מולם. במקום הזה שהלב מחובר ללא הפרעות למח והם נאחזים זה בזה בזיווג מרגש, אנחנו רוצים לשמור על החיבור העדין הזה. החיבור הזה הוא לא שגר ושכח אלא מצריך אחזקה וטיפוח ושמירה ואיזון – כמו זוגיות – זה לא התחתנו ונגמר. זה התחתנו ועכשיו מתחיל המסע.

ויהיו דברים שיקרו בדרך ואז אני אצטרך להסכים להסתכל לשני הצדדים – להר עיבל ולהר גריזים. כשאסתכל להר עיבל אסכים לראות את הנפילה שנפלתי ולהסכים להתעלות, בסוד הקללה שהיא נפילה ועליה שמביאות אותנו אל הקב"ה. ק-ל-לה – נפילה והתעלות להתחברות לקב"ה. ובין לבין אסתכל ימינה להר גריזים ואזכר בברכה, אני אזכר שכל מה שקורה לי מגיע לטובת הצמיחה שלי ושל כל הנשמות שאני מחוברת אליהן. וההזכרות הזו תסייע בעדי להתעלות מעלה מהמקום אליו נפלתי. הנפילה של הקללה היא חשובה כי שם אנחנו מוצאים את הניצוצות שנפלו לקליפות ומשחררים אותם כשאנחנו מתעלים חזרה מעלה. וזו הסיבה שגם הקללה ניתנת לנו, כי בלעדיה יהיה לנו קשה יותר להתעורר למדרגה הבאה ולהתעלות מעלה.

חשוב גם לזכור, ככל שנהיה ערים יותר לתחושות ולרגשות שלנו, ונשכיל לזהות ונסכים לראות את החלקים הפחות נעימים, אפילו אם זו מחשבה קטנה ושובבה שחלפה בראשי, ולהתעלות מעלה מתוך הודיה לכך שנחשפה אצלי המחשבה הזו או התחושה הזו, אז לא נצטרך נפילות גדולות ב"ה.

והשאלה האחרונה למאמר זה – איך מגיעים לנקודת העש"ן הזו? כך כתוב בהמשך הפרשה:

הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃

(דברים יא ל)