משפחת אלימלך

לפני שהתחלנו את התהליך, עילאי היה צריך שנהיה איתו בחדר. היינו מרותקים לחדר. ממש סוג של אסירים. כשההרדמות לקחה 10 דק – מילא, אבל כשיש תינוק נוסף בבית, ולוקח לילד פתאום 40 דק להירדם – התחלנו לאבד סבלנות ומדי פעם אפילו ניסינו לצאת.

אממה, כל יציאה שלנו גררה בכי היסטרי, צרחות, ומצוקה מאוד גדולה. של לעילאי ושלנו. בנוסף הוא היה מתעורר המוןןןן במהלך הלילה, ולמעשה גם באמצע הלילה היה צריך שנשאר איתו בחדר עד שיירדם.
והיום –בלי להגזים, עילאי נכנס בשמחה למיטה ואומר יחד איתי "לילה טוב חלומות פז" בדרכי החוצה מהחדר הוא אומר "ביי אמא" והולך לישון. לבד לבד לבד. אה, ולא קם בלילה. בכלל.
גם אם קם פעם אחת, אחת ל…. יש לנו כלים להתמודד! כניסה אחת ויציאה מיידית והקטן חוזר לישון.
כל חווית ההרדמה והשינה הפכה מסיוט וחשש מהלא נודע, למשהו שמחכים לו עם חיוך ותחושת רוגע ושלווה גדולה.
אז טובה, תודה. תודה על הליווי האישי, החם, הסבלני והמכיל. באמת ליווית אותנו יום יום יד ביד. גם כשהיה קשה – החזקת אותנו חזק ולא נתת לנו להישבר.
השבת לנו את הבעלות גם על הערבים שלנו וגם על הלילות שלנו . לא היינו מצליחים לעשות את זה בלעדייך.