ההורה כמנהיג

הם מכירים אותנו הכי טוב, רואים אותנו עייפים, רואים אותנו מוטרדים, רואים אותנו כועסים. אנחנו יכולים להגיד לכולם שהחיים דבש, אבל הם, האנשים הקטנים שמסתובבים לנו בבית, הם יודעים הכי טוב. הם רואים אותנו מתחת לכל המסכות.

כל כך הרבה דוגמאות ניתן לתת בעניין, כמו אותה אמא שיוצאת לעבודה בפעם הראשונה מאופרת מחוייכת ובפנים הלב מתכווץ, בפעם הראשונה הוא אצל מטפלת, ואת אפילו מקנאה בה על שתבלה איתו כל היום. או כשאת לא מרשה לה צעצוע שכל כך רצתה, מבחוץ את חזקה ועושה את כל מה שצריך, אך מבפנים את נקרעת ושואלת את עצמך האם לא היה כדאי בעצם לקנות לה כי היא כזו מתוקה.

הילדים שלנו חשים את כל סימני השאלה המציפים אותנו, והבעיה מתחילה כשהם מרגישים זאת. אז הם כועסים, בוכים, נעלבים ועוד ועוד תגובות. הם מרגישים את החור הקטן והם מנסים להפוך אותו לפתח מעבר שייקח אותם אל מעבר לחומות ה"לא" שקיבלו מאיתנו.

בדיוק את התופעות האלה אנו פוגשים גם בעולם השינה אצל תינוקות ופעוטות כאחד. ילד שהגיעה שעתו ללכת לישון והוא לא מוכן ללכת לישון, והוא עושה ככל שביכולתו כדי להאריך את הזמן לפני השינה אם זה על ידי בכי וצעקות, אם זה על ידי משיכת זמן בדיבור, אם זה לבקש עוד ועוד סיפורים –כל ילד בדרכו. בנקודה הזו בדיוק אני מבקשת שתעצרו רגע, ותשאלו את עצמכם – למה הילד שלי מתנהג כך? מה הוא מנסה להגיד לי? ומבחינתי השאלה החשובה ביותר – האם הוא רוצה להתנהג כך?

לרוב מה שהילד מנסה להגיד לנו זה שהוא רואה את החור בגדר, והחור נובע מחוסר ההחלטיות שלנו ההורים. בתהליכי שינה אנו רואים זאת ממש יפה, כשאמא נחושה בדעתה לעשות שינוי מסוים כמו להוציא את האוכל מהלילה – האוכל יצא תוך מעט מאוד התנגדות מצד הילד. אך לדוגמה אותה אם באותו תהליך תצטרך לדוגמה לא לתת לבנה מים בלילה, אך היא בתוך תוכה לא בטוחה שהיא רוצה לא לתת מים, ואז נראה ילד שקם כל לילה בדרישה עיקשת למים.

הילדים שלנו רוצים אותנו החלטיים ובטוחים בעצמנו, הם רוצים הורים חזקים כמו סלע שהם יוכלו להישען עליהם ולדעת שהם לא יתמוטטו. הילדים שלנו רוצים אותנו בטוחים כי רק כשאנו בטוחים אז גם הם בטוחים. מה שהילדים שלנו הכי רוצים זה שלא יהיו חורים בגדר. הם מבקשים מאיתנו שדברים יהיו סגורים עבורנו, שנחליט, שנדע בעצמנו מה הכללים, ואז ננחיל להם אותם.

הורים יקרים, קבלו החלטות והגדירו כללים, לא כללים הנשלפים מהשרוול לפי הצורך, אלא כללים שחשבתם עליהם ומצאתם שהם נכונים לתפיסת עולמכם החינוכית והמציאות הקיימת בביתכם. הציבו כללים שתוכלו לאכוף, וכמובן חשבו על תוצאות במקרה של אי עמידה בכללים. לדוגמה החליטו על שעת כניסה למיטה, כיצד מתנהל טקס השינה, כמה סיפורים מקריאים, הגדירו הכל מראש שתפו את הילדים בכך, ועמדו יציבים ואיתנים מול החלטתכם. כל זה נכון גם עבור קטנטנים.

בסופו של דבר הילדים הם המראה שלנו, אז בואו נתבונן היטב במראה וננסה להבין מה משתקף ממנה.