נשים מניקות נוטות לסבול מסימפטומים שונים כתוצאה מההנקה. אחד מהסימפטומים האופייניים והכמעט טריוויאליים הוא "נזילות חלב". הגוף מייצר יותר חלב ממה התינוק זקוק לו באותו הזמן. כלומר, בהתייחסות לחלב כנתינה של האם, האם רוצה לתת יותר מכפי שהילד זקוק לו. בדומה לכך מחסור בחלב – האם חשה שהיא אמורה לתת יותר ממה שהיא מסוגלת לתת, יותר ממה שיש בה. אני זוכרת עם ילדתי החמישית, כיצד לאחר חצי שנה היה כבר ברור שיש בעיה כשהיא החלה לרדת במשקל. חלב היה לי בשפע, החלב היה נוזל ממש, אך הוא לא היה מזין עבורה. היום, 9 שנים אחרי, אני יכולה לומר שרציתי מאוד לתת לה אך חשתי שזה כבר גוזל ממני. כשהיא התחילה לקבל תחליף חלב הייתי מאוד עצובה וממש התאבלתי ובאותה נשימה חשתי שחרור שאפילו התביישתי להודות בו. כך סיפר הגוף שלי את מה שאני לא יכולתי לומר.

סימפטום נוסף המאפיין נשים מניקות זהו הגודש בחזה. יש כאלה עבורן הגודש נעלם כפי שהגיע ואחרות מגיעות עד למצבים דלקתיים חמורים. גודש משמעותו שאין זרימה. החלב אמור לזרום אך נוצר מעין פקק המפריע לו לזרום. מים מקושרים למוטיב ההנאה מהחיים, הגמישות, הרכות. משמע שהאם חשה כי הדברים אינם זורמים כפי שהייתה רוצה שיזרמו. אולי ההנאה שהייתה רוצה לחוש מהאימהות אינה כפי שהיא דמיינה, אולי היא מוצאת קושי בהבעת הרכות כפי שהיא תופסת שיש להביע אותה כלפי הילד.

כשהגודש הופך לדלקתי זה אומר שהאש נכנסה לתמונה. יסוד המים יצא מהאיזון שלו והאש מנסה לאזן בדרכה את המים שיצאו מאיזונם. האש מספרת שהעניינים שהתחילו להתעורר קודם לכן העמיקו עד לקונפליקט פנימי בין התפיסה שלי לגבי האופן בו אני מאמינה שהדברים אמורים להתקיים, לאופן בו הם מתרחשים באמת. בין הרצוי למצוי. קונפליקט בין האופן שבו אני רוצה לראות את עצמי כאם, לבין המקום שאני תופסת את עצמי כנמצאת בו.

פטמות סדוקות, אחת מהתופעות הכואבות סביב הנקה. הידיעה הברורה שבקרוב תגיע שעת ההנקה, הכאב החד יפלח את הגוף, ובכל זאת לקחת את התינוק לנשוך שפתיים ולהניק אותו – ייסורי הנתינה. אני נותנת ומתייסרת. אני מקריבה את עצמי באהבה רבה למען התינוק שלי.

לשמחתנו הרבה, לכל הסימפטומים האלה יש פתרונות נפלאים בעולם הארומתרפיה. כאלה הנותנים מצד אחד הקלה מקומית גדולה מאוד כשיש דלקת או סדק, ובמידת הצורך ניתן להעמיק ולתת מענה לקונפליקט העמוק יותר עליו הם מספרים.

השאר תגובה