לכל אחד יש את המסע והמשא שלו בעולם הזה. אחד המסעות החשובים בחייו של ילד הוא להכיר את עצמו. כשילד נולד זה כמו תוהו ובוהו. אין הפרדה בין רגשות ותחושות. הכל אחד. כדי להכיר את עצמו הילד חווה חוויות פיזיות ורגשיות, חש מנעד של רגשות המציף אותו שוב ושוב. כל חוויה כזו מעצבת את האישיות שלו, ומספרת לו משהו על עצמו. על הרצונות שלו, על הדברים שמעוררים בו עניין, על המסוגלות שלו.

כל חוויה כזו יכולה לעזור לילד להתחיל לזהות דברים בתוהו ובוהו הפנימי שלו, להתחיל להפריד רגשות ותחושות, לתת שמות לתחושות פיזיות ורגשיות. לדוגמה – בהתחלה כשיש כאב בבטן עבור התינוק הקטן הכל כואב. אין הפרדה בין האיברים. כשהוא גדל הוא מבין שכואב לו בבטן אך הוא לא יכול להבחין בין כאב של רעב, כאב של שובע או כאב של מחלה. הוא עד קצת גדל והוא יכול להתחיל להבחין בין סוגי הכאב ולהבחין בין המיקומים השונים בבטן. כפי שקורה עם כאב פיזי, קורה גם עם הרגשות. בתחילה יש תסכול גדול מפושט ומוכלל, לאט לאט הילד יודע לדייק את מה שמתסכל אותו לכדי תחושה יותר ספציפית.

להורה יש תפקיד חשוב בתהליך הזה. הורה, בעבודה נכונה, יכול לעזור לילד שלו להכיר את עצמו. רגע לפני שארחיב על נושא זה, חשוב להבין למה זה בכלל כל כך חשוב שילד ילמד להכיר את עצמו.

להכיר את עצמי זה אומר להבין את עצמי. אדם מרגיש עצמו נקי וטהור ככל שהוא מכיר את עצמו טוב יותר, ככל שהוא יודע טוב יותר מיהו. למה זה בעצם כך?

ניקח צעד אחורה קודם – תפיסת הבסיס, לגישתי, בגידול ילדים היא קבלה שלמה ומלאה של הילד שלי. קבלה שלמה ומלאה, ללא תנאי או סייג, אפשר גם לראות זאת כאהבה לא תנאי. בוודאי חלקכם חושבים עכשיו שכך הם נוהגים, ובכן אני די בטוחה שלא. רוב ההורים משתמשים בהתניות בעת גידול הילד שלהם. אתה לא מקבל את הטלפון עד שאתה לא מסיים שיעורים. תפסיק להתבכיין אני לא מבין אותך כך – קודם תירגע ואז תדבר. למה אתה תמיד חייב לצעוק? ויש עוד דוגמאות רבות. כל משפט כזה מסתיר בתוכו – קבלה בתנאי, אהבה בתנאי.

ילד שחווה את עצמו בסיטואציות שונות בחייו ומקבל מצד הוריו תגובות שכאלה, נסגר ועסוק בלהגן על עצמו מפני הביקורת המסתתרת באי הקבלה שהוא חווה. הוא שומר על הרגש שלו שמא הוא יפגע. בזמן שהוא שומר על הרגש שלו הוא לא יכול ללמוד להכיר את עצמו ולהבין את עצמו בחוויות שהוא חווה. התגובות שלו הופכות להיות מרצות, מגנות עליו מפני הביקורת, או שהן הופכות להיות מוחצנות ותוקפניות – לתקוף את מי ש"מאיים" לבקר אותו. התגובות שלו עסוקות במי שעומד מולו ולכן הוא לא פנוי ללמוד מיהו, מה המסוגלות שלו ולהכיר את עצמו.

החוויה הפנימית במקרים כאלה היא קשה – המחשבות השליליות, התוקפנות, ההימנעות, גורמות לילד לחוש עצמו טמא. אני לא בסדר, יש בי משהו רע. הוא עוטף את עצמו בקליפות הגנה, ולאט לאט הוא מתרחק מעצמו ומכיר את עצמו פחות ופחות. ילד שלומד להכיר את עצמו ולהבין מיהו, הוא ילד רגוע ונינוח יותר לעצמו ולסביבה.

תדמיינו שאתם חוקרים עם הילד שלכם עולם חדש. המחשבה שלו, הרגשות שלו, התחושות שלו, הדרך בה הוא קולט את העולם ומפרש דברים – זה עולם חדש ואתם תיירים בו ויוצאים ביחד להכיר את כל השבילים והאתרים שבעולם הזה. אתם מביאים למסע הזה את הניסיון שלכם בחקר מקומות חדשים, אך תזכרו תמיד שאת העולם הזה אתם עדיין לא מכירים.

כדי לחקור את עולמו הפנימי של הילד ראשית צריך זמן ומרחב להשתהות לפעמים. מאחר ואתם מכירים את העולם הזה בדיוק כמו הילד שלכם, אתם לא יכולים לקבוע עובדות. אתם יכולים לשאול שאלות, אתם יכולים לספר מה אתם חושבים, מה אתם מרגישים. אתם יכולים להתעניין בחוויה של הילד. אתם יכולים להיות בטוחים שהילד ילך רק בשבילים המתאימים ליכולת שלו להכיל וללמוד.

אז אחרי שדיברתי גבוה גבוה, בואו נדבר תכל'ס. בואו ניקח דוגמה. הילד חזר מבית הספר ואתם כבר קיבלתם במהלך היום טלפון מהמורה שהוא היכה ילד אחר. רגע לפני שאני נותנת הרצאה שלמה על למה אסור להרביץ (הילד כבר יודע למה אסור) , מגישה פתרונות מה כן עושים (שמתאימים לי ולתפיסת העולם שגיבשתי אך לא בהכרח לילד שלי),  כועסת עליו, מבקרת אותו – רגע לפני כל זה, אני קודם כל מנסה להבין. כשאני מנסה להבין – הילד שלי יכול להבין את עצמו. אני זוכרת ומזכירה לעצמי – שגם אני הייתי פעם ילדה וגם אני עשיתי לא מעט טעויות ושטויות (ואני די משוכנעת שעדיין). אני יוצאת למסע התעניינות ולמידה.

תסריט של סיטואציה כזו – שמעתי מהמורה שהיה אירוע אלים עם דני (אני אל מסתירה ומנסה לגרום לילד לדבר- לדבר גלוי), אתה רוצה לספר לי מה קרה? (בשלב זה אני לא מעמתת אותו עם הגרסה ששמעתי מהמורה). מהנקודה הזו אני אמפתית  לילד שלי ולחוויה שלו – זה נשמע ממש לא נעים, אני בטוחה שזו הית החוויה לא נעימה עבורך. אני זוכרת שזה הילד שלי והוא לא פחות ממדהים ומהמם (הרי הוא שלי 😊)ובכל מילה אני מזרימה אליו אהבה וקבלה אמתית וללא תנאי.

אני גם רוצה להבין מה קרה אצלו בפנים. הנה רעיונות לשאלות התעניינות שאפשר לשאול – זה נשמע כמו חוויה מאוד לא נעימה, איך הרגשת כשכל זה קרה? נבהלת כשהמורה כעסה עלייך?  מה אתה חושב עכשיו על מה שקרה היום עם דני? איך אתה מרגיש עכשיו? אם היינו חוזרים אחורה בזמן היית עושה משהו אחרת?

הורים מאוד רוצים לדעת שדבר כזה לא יקרה שוב, ובכן יותר ממה שאנחנו רוצים שדבר כזה לא יקרה שוב, אנחנו רוצים שהילד שלנו ימצא את הדרך שלו לפתור סיטואציות כאלה. לכן, אני לא יכולה לתת לו את הדרך שלי להתמודד עם סיטואציות כאלה ולצפות שישתמש בהן, כל שביכולתי לעשות זה לאפשר לו לגלות את הדרך שנכונה עבורו. בשאלה האחרונה שנתתי כדוגמה אנחנו פותחים אצל הילד את האפשרות לחפש דרך פתרון אחרת. תזכרו שכשזו תהיה הדרך שלו הוא יוכל להתמיד בה. אם ממש ממש בא לכם או דחוף לכם לתת פתרון – תגישו אותו בדרך של הצעה. לדוגמה – אתה ידע, כשאני מרגישה ככה אני חושבת על דברים שמחים, או כל דבר אחר שעולהלע דעתכם. זו רק הצעה והילד יחליט אם מתי ואיך הוא ישתמש בה.

במסע הקצר הזה הילד למד משהו על עצמו, הכיר את עצמו עוד קצת. וגם אתם אותו.

 

השאר תגובה