לכולנו יש פנטזיה כזו שהאחים יהיו חברים ואם לא חברים אז לפחות ערבים זה לזה. שתהיה מעין ערבות הדדית, בסתר ליבנו אנחנו רוצים לדעת שביום שלא נהיה פה – יהיה להם אחד את השני. ואז מגיע האח או האחות, והסיפור לא תמיד בדיוק כמו שחלמנו. הם רבים, מציקים וממש רעים אחד לשני. ההורים המקסימים האלה עשו כמיטב יכולתם כדי לעזור לאח הבכור לקבל את אחיו, אך שום דבר לא הצליח. הסוד במקרה שלהם היה – לתת לילד הבכור הכרה ברגשותיו. לאפשר לו להרגיש שמקומו לא נלקח והכי חשוב – להראות לו שהוא חלק מדבר הרבה יותר גדול.

זה מה שההורים סיפרו:

הגענו לטובה בעקבות המלצה חמה של חברה. העלינו בפניה קושי לגבי התמודדות עם הבן הגדול שלנו שהתקשה לקבל את התוספת של אחיו הצעיר למשפחה. הוא התקשה וגם אנחנו לא הבנו בדיוק איך עושים את המעבר ב"טוב". טובה הייתה רגועה, מקבלת, ומאוד מחכימה. היא תרמה לנו מהניסיון שלה וגם ומהידע הרב שמתבסס אך לא נעול על שיטת אדלר. כל פגישה הייתה ממוקדת ומקדמת, וכאשר קיבלנו שיעורי בית ראינו איך במהירות שלא תיאמן ההרגשה בבית השתנתה ונהייתה רגועה ושמחה יותר. אפילו קרובי משפחה שלא ידעו על הליווי אמרו כמה השתפרה הדינמיקה בין האחים. בנוסף קיבלנו כצ'ופר גם הדרכה לגבי סדרי לינה, ואיך מקדמים את הנושא, וזאת בעקבות היותה של טובה גם יועצת שינה. אין מילים להודות לך טובה, על כל העזרה.

השאר תגובה