היא הראתה לי תמונות של הבן שלה. ילד מתוק בן 8 וחצי ופניו מעוטרים ביבלות ויראליות. אני מסתכלת על התמונות ומתשאלת את האמא שאלות שאולי נראות כלל לא קשורות. תספרי לי על הלידה? ואיך הוא מבחינה חברתית? יש לו חברים?

אני מתבוננת היטב היכן יצאה לה היבלת – ואני לומדת למה הגוף שלו הכניס אליו את הטפיל, ומדוע הסימפטום בחר לצאת היכן שיצא. העור מספר לי ההקשר לסביבה, וכשזה בפנים אני מנחשת שיש עניין עם הדרך בה אני חושה שאני נראה בחברה (כמובן הכוונה למראה פנימי רגשי ולא פיזי). אני רוקחת לו משחה שתתאים לאזור ומערבבת שמנים שיתנו מענה רחב כמה שיותר גם לרגש.

לאחר חודשיים קיבלתי את ההודעה הזו:

היי טובה, איכשהו עם כל הקורונה לא עדכנתי אותך…. הטיפול שלך כמובן היה מופלא!! נדרשה סבלנות אבל היבלת מפניו היפות של בני המתוק נשרה לה לאחר תהליך והתפתחויות מעניינות שעברה 😉 והכי כיף- אין צלקת ואין זכר ליבלת!!! אז רוצה להודות לך על הטיפול הנהדר וההנחיות המדוייקות 🙏🏼

השאר תגובה