הורים רבים מוצאים את עצמם בקונפליקט עם הילדים, לא אחת כי הם מרגישים שהילד עושה להם דווקא.

התחושה שמישהו עושה לי דווקא, מעוררת את הצורך להגן על עצמי, כלומר ההורה עסוק בעצמו ומתקשה לראות את הילד של ואת הצורך של הילד.

כשהזוג המקסים הזה הגיע אליי, הם סיפרו שהילדים שלהם עושים להם דווקא על כל דבר. כשרוצים לצאת מהבית, הם מתעכבים ביציאה למרות כל ההכנות המקדימות. כשרוצים קצת שקט הם בכוונה עושים רעש. זה מה שהם חשבו.  מניסיון אני יכולה לומר לכם, שאין כמעט אפשרות שהורה יצליח לעשות שינוי אמיתי כשכך הוא תופס את המציאות. 

המטרה שלהם היתה שהבית יהיה רגוע יותר, שתהיה תחושה של משפחתיות.

אחת המטרות שלי היתה – שהם ידעו איך ליצור אמפתיה דווקא ברגעי הקונפליקט. כשהורה מסוגל להסתכל כך על המצב, הוא בהכרח אינו מפרש את הסיטואציה כמשהו נגדו, ומהנקודה הזו עם עוד קצת דיוק והכוונה, הקונפליקט נגמר מבלי שהתחיל.

אז איך מסתכלים על המצב באמפתיה כלפי הילד?

הדרך שאני למדתי שהכי טובה להורים, זה לספר את הסיפור של הילד. ללמוד לספר את הסיפור של הילד ברגע הזה. כשהאב שמע את זה הוא קצת נבהל כמו שקורה להורים רבים ושאל "אז אין גבולות? הוא יכול לחזור הביתה מתי שהוא רוצה".

כמו שאני עונה לכולם השבתי "האם ביקשתי ממך לאפשר לו לחזור בשעה מאוחרת בלילה? אני לא מערערת על מה שחשוב לך, אני רק מבקשת שנראה את הסיפור מהעיניים של הילד, כשנזכור שהוא לא רוצה להיות חריג, שהוא רוצה להיות עם החבר'ה שלו, שזה הגיל לדברים כאלה, אז נוכל לזכור שזה לא נגדנו אלא למען עצמו". 

"כשתראה את הסיטואציה מהעיניים שלו, הוא יבין שאתה רואה אותו ולא את עצמך, הסיכוי שהוא ישתף פעולה גדול הרבה יותר, ואני אגיד לך יותר מזה – ככל שתעשה את זה יותר, כך הילד שלך ילמד להיות אמפתי כלפיך"

וזה מה שכתבה לי האם: 

טובה אהובה!
אני חייבת לשתף בתחושות שלי מהתהליך שעשינו אצלך.
אני מרגישה שמעבר לכלים המצוינים והפרקטיים שנתת לנו, עזרת לי להבין את הנפש של הילדים שלי (וגם שלי ליתר דיוק) ואת הצרכים שעומדים מאחרי התנהגויות שונות שלהם.
מכאן, מצאתי את עצמי מכילה את הדברים ביתר קלות ורוגע.
וגם בן זוגי שחשב לא להגיע בכלל, שינה את דעתו אחרי פגישה אחת בלבד?
תודה ענקית❤

השאר תגובה