רגשות לפעמים הם כה עוצמתיים עד שלגוף אין יכולת להכיל אותם. אז הם מתפרצים החוצה בהוד והדר ומשפריצים לבה רותחת לכל עבר. כך היה עם עומר בן ה 10. בכל פעם שהמורה היתה אומרת לו משהו שלא היה נראה לו – הוא היה מתפרץ עליה. יוצא מהכיתה בטריקת דלת ומסרב לחזור במשך יום שלם לכיתה. האצבע המאשימה של עומר הופנתה לכל כיוון, אך אף פעם לא לכיוון שלו עצמו. ולא לא בשביל להאשים אלא כדי ללמוד. ידעתי שכל זמן שהאצבע שלו מופנה כלפי חוץ, הוא לא יוכל ללמוד לנהל את הרגש שלו. 

ואיך זה קשור לאפילפסיה? אפילפסיה גם היא כמו התפרצות, התפרצות גדולה כל כך עד שמערכת העצבים קורסת ויוצאת מהסינכרון הטבעי שלה. עומר היה אפילפטי. הקשר היה ברור, אבל כדי להגיע לשורש היינו צריכים להתחיל לקלף את שכבות ההגנה. לאט לאט עומר הסכים להתחיל להסתכל כל עצמו בלי פחד לחוש אשמה, בלי פחד לחוש ביקורת. השמנים ליוו אותו ביום יום שלו – מרגיעים את המערכות הפנימיות שלו, מנקים את מערכת העצבים מבפנים, מאזנים ומווסתים. כל מה שהיינו צריכים זה שעומר יסתכל פנימה כדי להיות מסוגל לנהל את עצמו.

זה מה שאמא של עומר כתבה:

בנקודות משבר מסוימות, זה טוב לדעת שיש מישהי תמיד מוכנה לעזור. השם שלך מופיע אצלנו כחותמת לנצח.
טובה, טובה האהובה שלנו! כשהיינו צריכים הדרכת הורים היית שם, לצידנו, לעזור לנו בכל רגע, עם אוזן קשובה, תשובות מדוייקות, מילים שקטות אך חזקות…
כשהבן שלנו היה צריך עזרה בעצמו, ידענו מיד למי להתקשר. לקבל ממנו מילים כמו: אני מרגיש חופש אצלה, אני מרגיש שהיא עוזרת לי להשתפר, היא עוזרת לי ולהירגע… ולראות את התהליך המדויק שהוא עבר איתך ולראות ולהרגיש את תוצאות התהליך… אין לזה מחיר!
טובה, טובה האהובה שלנו: איזה כיף שאת איתנו תמיד! אנחנו מודים לך על הכל מכל הלב! אוהבים אותך!!!!

השאר תגובה