"שלום" עניתי בקול מחוייך לאדם שמצידו השני של הקו. "שלום טובה, אני ענת". שתיקה עברה ביננו והבנתי שהיא חוששת. "הי ענת, איך אפשר לעזור לך?" והיא השינה – "אני חושבת שאני צריכה הדרכה". ביקשתי שתספר לי על מה מדובר והיא החלה מספרת וחושפת פרטים. ליבי יצא אליה, אל האם הצעירה החווה רגשות עוצמתיים ולא יודעת איך לעבד אותם. שמעתי שהיא מוצפת.

נפגשנו, הפגישה ארכה יותר מהרגיל. היא הסתכלה עליי מהססת, וראיתי את הדרך שנבנה עד שתסמוך עליי. באומץ  רב היא נתנה לי להוביל אותה, ולאט לאט ביחד צעדנו צעד ועוד צעד. היא אחזה בידי, עיניה עצומות, ואני מספרת לה ומתארת בדיוק רב את השביל בו אנו הולכות.

דיברנו כל יום על הדרך שהיא עשתה, על הדרך שהיא עושה ועל הדרך שהיא עוד תעשה. בכל שיחה עודדתי אותה על הליכתה המרשימה, האיתנה והיציבה. האמנתי בה וביכולות שלה ודרך העיניים שלי היא למדה לראות איזה אמא נפלאה היא.

הדבר הבולט בשיחות היה הדרך בה היא שופטת ומבקרת את ההורות שלה. היא עשתה זאת דרך העיניים של האחרים. דרך העיניים של הסבים והסבתות, דרך העיניים של השכנים. מידי יום היא סיפרה לעצמה איזו אמא גרועה היא, ושכולם חושבים שהיא איומה. הסביבה סיפרה לה שיש לה בת בעייתית, שהיא חונקת אותה, שהיא היסטרית, שהיא לחוצה, שהיא…שהיא…שהיא…

כשאנחנו לא נשרטט גבול לסביבה, הסביבה פולשת עוד ועוד לתוכנו, מערערת את היסודות שלנו, בוחנת כמה אנחנו חזקים. אנשים החשים כי מישהו הוא יציב וחזק, שיש לו ערך עצמי, היא לא תיגע בו. עבדנו ביחד על הערך העצמי שלה כאמא. ביססנו אותו, חיזקנו אותו והיא צמחה בקצב מדהים. הקול השברירי, החלש, הרטוב מדמעות, התחזק והפך לקול יציב ובטוח. מידי יום חשתי את גופה נרפה, ופנימיותה מתחזקת. היא למדה לסמוך על עצמה, ולא לפחד מהבת שלה.

אני האמנתי בה מהרגע הראשון, והאמונה שלי בה היתה נר לרגילה. בכדי שהיא תאמין בעצמה עבדנו לאט כדי שהיא תחווה הצלחה, שהיא תראה שהיא יכולה. מידי יום עברנו על כל פרטי הפרטים, וכשהיא דיברה ליקטתי את סיפורי ההצלחה והנחתי אותם לפניה, שהיא תראה אותם, שהיא תראה שהיא הצליחה.

אחד הדברים שחזרתי ואמרתי לה לאורך התהליך כשעלו דילמות זה שהיא האמא והיא יודעת הכי טוב מה נכון לבת שלה. המשפט הזה היתה קריטי להצלחה שלה כי אחת המטרות שלי היתה לחבר אותה שוב לאינטואיציה שלה, לתחושות הבטן שלה ולסמוך על עצמה.

בתהליכים שאני מלווה שאני משתמשת רבות במודלינג להורה. כלומר מתוך מערכת היחסים שאנחנו בונים ביננו, ללא מילים, הוא מבין מה הוא אמור לעשות. איך זה בא לידי ביטוי במקרה הזה? האמונה שלי בה, השחרור לעשות מה שהיא מבינה בנקודות מסוימות, הסתכלות על ההצלחות, לימדו אותה איך לעשות זאת עם בתה.

 

 

השאר תגובה