כשסיימתי את לימודי הדרכת ההורים, הרגשתי שחסר לי משהו. אלה היו הסשנים הראשונים שלי עם אנשים אחד על אחד (אחד על שניים ליתר הדיוק). הרגשתי שמשהו לא עובר. פניתי למנחה ותיקה וביקשתי ממנה שתלווה אותי בתחילת הדרך. אדם נדיר פגשתי, כל כולו אהבה ולב פתוח. היא לימדה אותי להסתכל באהבה על האנשים שמולי. לראות את היופי בכל אחד ולקבל את האדם שמולי באהבה וללא שיפוטיות. היא תמיד אמרה לי – ההורים גם ככה שופטים את עצמם ללא הרף. את תהיי מקור הנחמה שלהם.

מאדם לאדם למדתי טוב יותר כיצד לראות את הטוב בכל אחד, וכשהגיעה אליי ורד, כבר הייתי מוכנה. ורד עבדה בלהלקות את עצמה על כך שהיא אמא גרועה. שהיא כועסת וצועקת, ושהיא בעצם אף פעם לא מספיק טובה. כל מה שורד הזדקקה לו זה מישהו שיקשיב לה, מעולם לא אמרתי לה שהיא אמא טובה. הרי היא גם כך לא היתה מאמינה לי. אני אהבתי אותה בדיוק ככה. כנה ואמיתית עם עצמה, ראיתי את הטוב והיופי שבה. מסתבר שלא צריך הרבה יותר מזה כדי לחולל שינוי.

וזה מה שורד כתבה לי:

ממליצה בחום
לטובה יש גישה כל כך חיובית , משרה נחת רוגע ואף פעם לא ביקורת
את יודעת לקלוע בול להלך הרוח בבית ולתת את המענה המדויק לבעיה.
נותר לי רק לומר לך תודה רבה על מי שאת ומה שעשית עבורנו

השאר תגובה